בייג'ינג – יום בחייו של הקיסר יונגלה

מסע עולמי, גיליון 17, מאי 2003 | כתב: גיא נוימן - מרצה, מדריך טיולים בארץ  ובחו"ל, עונה בדואר אלקטרוני [email protected]

מה שמרו הסריסים הקיסר בקופסת העץ שהחזיקו תמיד ברשותם? מדוע היה על הקיסר להיכנס למשטר דיאטה? מה עושה גבעת עפר מלאכותית מול ארמון קיסרי? מדוע חוזרת הספרה תשע אינספור פעמים במבנים הקיסריים? מה עושה סירה של אבן באגם קיסרי? ומדוע העלייה לחומת סין אינה מומלצת לכוהנים?

לקום ליום של עבודה

הקיסר יונגלה הרים את ראשו מעל המיטה הקיסרית ופיהק, רחש קל שבקלים העירו, מתוך שמיכת המשי שכיסתה אותו בצבצה רגל קטנטנה ולבנה. הוא אימץ את מוחו כדי להיזכר בשמה של הפילגש אתה הלך לישון ולא הצליח. בארמונו היו כמה מאות פילגשים, שאת רובן אף לא פגש. הרשרוש שהעירו חזר והסיט את הלך מחשבתו. הוא מצמץ בעיניו והביט לכוון הוילון האדום שהקיף את מיטתו. קצהו היה מוסט מעט, באור הזריחה הקלוש שנכנס מהחלון הוא זיהה עין צופה בו. הוא לא זיהה את האיש אך ידע שהיה זה אחד מראשי הסריסים המבוגרים. רק לאלו ניתנה הרשות להיכנס לחדר השינה של הקיסר ולדאוג לכל צרכיו. לפחות אחד מהם תמיד היה שם, מאחורי הוילון, לתת עצות, לראות ולדעת שיחסי המין של הקיסר תקינים, וכמובן לרשום את הכל ללא החסר פרט.

הכניסה למתחם הפרטי של הקיסר הייתה מותרת רק לו, לפילגשים ולסריסים. לכאן אפילו המנדרינים לא נכנסו. הסריסים היו שם תמיד לשירותו, כל אחד מהם מסתובב עם קופסת עץ קטנה בה הונח איבר מינו לאחר הניתוח הכואב והמסוכן. חשוב היה להם שכל איברי גופם יהיו ברשותם כאשר ימותו.

לא היה דבר שרצה יונגלה יותר מאשר לחזור ולהניח את ראשו על המזרון הרך הספוג בריח המעודן של שמני הפילגש, אך הוא ידע שעליו לקום. מאז שהיה ברור כי הוא זה שיורש את כס הקיסרות הכינו אותו המנדרינים, היועצים הקיסריים, לכך שכל פרט בחייו הינו חשוב לגורל העולם כולו. קולו של בכיר המנדרינים עדיין טרי באוזניו: "מרגע שתיהפך לקיסר, תעמוד בראש שושלת מינג המפוארת, מנהיגת האנושות, מעשיך ישנו את העולם, ישפיעו על מהלך השמים, ימנעו מלחמות ואסונות טבע, ישמרו על האיזון שבעולם, על יחס נכון בין ין ליאנג ובין חמשת היסודות שבטבע, אתה תהיה הדרקון של סין".

כאשר ציפה לתחילת שלטונו מעולם לא חשב שיהיה זה כה קשה ומחייב. באחת הפסיקו החיים להיות ספונטניים והוא מצא את עצמו נתון במערכת נוקשה של ציוויים ומחויבויות שקבעו את כל סדרי החיים: מתי לקום, מתי וכמה פעמים לקיים יחסי מין, טקסים הכוללים מאות פרטים קטנים, קבלות פנים, דוחות על הנבחנים למשרות המנדרינים בבחינות הקונפוציאניות.

המכעיס מכל היה נושא האוכל, מטבחי הארמון כללו מעל 100 תנורים, על כל תנור היו שלושה אחראיים שרשמו כל פריט וכל כמות שהוכנסו לתבשילים, כך מנעו ניסיונות הרעלות. ארוחות רשמיות בתחומי הארמון כללו עד 108 מנות, חלקן להתבוננות בלבד, אך למרות כל העושר והשפע אסור היה לקיסר לטעום פעמיים מאותה המנה כדי שאיש לא ידע מה הוא באמת אוהב.

לעיתים אף התקנא באחיו מנשים אחרות ושאל את עצמו מדוע הייתה אמו צריכה להיות כה כריזמטית במאבקה על לב אביו שהכריזו כיורש.

שלושת הימים האחרונים היו קשים עליו במיוחד, היו אלו הימים שקדמו לביקורו במקדש הקיסרי החשוב ביותר, מקדש השמים. במשך יומיים וחצי היה הקיסר פטור מדיונים משפטיים. היה עליו להתנזר מיין, בצל ומוסיקה ולהתכונן לטקס החשוב מכל. התזמורת הקיסרית ניגנה מנגינות טקסיות מיוחדות לאירוע, ושני מנדרינים האזינו לכל ניואנס כדי שלא תהיה חריגה בתווים ובעוצמות הנכונות. רובם העבירו בין 15 ל 20 שנה בלימודים לקראת מערכות של בחינות. על פי שיטת קונפוציוס הייתה זו הדרך להפוך לאדם מוסרי וכך להתקדם לקראת המשרות הבכירות בחצר השלטון. מוסיקה הייתה אחת מענפי הלימוד והמנדרינים התייחסו לכך ברצינות רבה.

היום השלישי לא היה סתם יום, היה זה היום הקצר ביותר בשנה. היום בו מגיע לשיאו האלמנט הנקבי של השנה, הין, ולאחריו יתחילו ימי השנה לצבור יאנג, הוא האלמנט הזכרי. כל דבר בעולם מורכב מין ומיאנג המשפיעים זה על זה וזורמים זה מתוך זה.

האדמה היא ין, השמים הם יאנג. ביום הקצר ביותר בשנה, כשהין בשיאו והיאנג בשפלותו, היה הקיסר מגיע למקדש השמים כדי להזמין את היאנג, החום והימים הארוכים לחזור. זה היה חלק מתפקידיו הקיסריים, מהלך העולם היה תלוי בו.

בערב השלישי יצא יונגלה מהעיר האסורה במרכבה הרתומה לפיל. העיר האסור הייתה למעשה הכינוי לארמון האדיר שהיה אסור לכניסת אנשים למעט סריסים, מנדרינים, פילגשים ואורחים מיוחדים. הוא ידע שהערב מוטלת עליו מטלה כבירה, על לבו ומוחו להיות שווים והוא צריך להיות מאוזן מכל הבחינות. כדי שלא להסיח את דעתו נוקתה העיר ועוצר הוטל על התושבים.

התהלוכה הגיעה אל החצר הראשונה של המקדש שהיה מוכן לקראתו. כאן בילה את מרבית הלילה ובדיוק שעה וארבעים וחמש דקות לפני הזריחה נכנס למתחם המקודש והחל בסדרה של תשעה שלבים שכללו זבח בע"ח, נתינת מנחות, ותפילות לרוחות האבות שנפטרו.

בשעות הבוקר המוקדמות הוא התקדם אל הקומפלקס הבא, בו נשמרו טבלאות תפילות השמים. כל רחש שנאמר במקום עטור הוד זה הוגבר אלפי מונים. חומה עגולה שהקיפה את כל המבנים המרובעים העבירה כל צליל מצד לצד. 14 שנה ארכה בניית מתחם המקדש השמים האדיר והוא היה כולו בנוי מריבועים ועיגולים, סמל לתפיסה שהשמים עגולים והאדמה מרובעת. זו גם הסיבה גם שהמנדרינים חובשים לראשם כיפות עגולות ולרגליהם סנדלים מרובעות, ולמטבעות הכסף העגולים היה חור מרובע.

יונגלה לקח בידיו את הטבלאות המקודשות והמשיך אל המבנה האחרון – אולם התפילה לקציר טוב. הוא נישא באפיריון בשלוש מערכות של תשע מדרגות תוך שהוא מרחף מעל לוחות שיש עצומות המעוטרות בעננים ודרקונים, סמל לקיסר ולמזל טוב.

הקיסר הביט במנדרינים המודאגים שניהלו את הטקס החשוב, הוא ידע שיצטרך לחזור לכאן שוב ולבצע בדיוק את אותו הטקס בירח המלא הראשון של השנה. והיו כמובן את הטקסים של מקדש האדמה, ומקדש השמש, ומקדש הירח…

הטקס הסתיים עם מוסיקה טקסית ויונגלה רק רצה לחזור לארמון אחרי יום קשה של עבודה מפרכת עבור סין, העומדת בראש האנושות כולה.

פנג שווי בחצר המלכות – תכנון הארמון הקיסרי

כמו אצלנו, גם אצל הסינים קיימת האמרה "מצפון תפתח הרעה", בסין יש לכך הגיון. הצפון קר ושורץ שבטי מנצ'ורים ומונגולים עוינים, הדרום חם, פורה וידידותי. על פי עקרונות הפנג שווי (במנדרינית "רוח מים") על כל פתח מבנה אם הוא בית מגורים, ארמון או קבר להיפתח לכוון דרום, רצוי שישקיף למקור מים כלשהוא ויהיה מוגן מצפון ע"י הר.

כאשר הקיסר יונגלה, השלישי בשושלת מינג החליט בשנת 1402 לעזוב את נאנג'ינג (הבירה הדרומית) ולעבור לבייג'ינג (הבירה הצפונית), נשלחו מנדרינים לחפש מקום מתאים ומלא מזל להקמת מתחם הארמון הקיסרי. הבעיה התגלתה עד מהרה; המקום אותו ייעד לבניית ארמונו המפואר היה שטוח ומחוסר הגנה בפני שדים. מומחי פנג שווי ישבו וחשבו כיצד לפתור את הבעיה והגו שילוב מעניין של הגנה פיסית ורוחנית. עוד לפני תחילת העבודות בארמון נחפר חפיר ענק, המקיף את כל המתחם. את כמויות העפר הגדולות שפכו לאזור בו שכן מכרה פחם מצפון לארמון. כך נוצרה גבעה מלאכותית בשם גבעת הפחם. את החפיר מלאו במים שהובלו במערכת תעלות מאגמים בצפון ונכנסו אל הארמון בתעלה שקיבלה את תואר הכבוד "מי הזהב", הממוקמת בחלקו הדרומי של הארמון, קרוב לשערי הכניסה. המים, הזורמים בקווים מעוגלים, מביאים אתם אנרגיה חיובית שהשפיעה על הקיסר ועל כל הנעשה בארמון, הגבעה שמצפון למתחם הארמון הקיסרי מגנה עליו מפני שדים ואנרגיה שלילית.

מומחי הפנג שווי לא הזניחו גם המבנים הפנימיים שבארמון. הקירות נצבעו אדום, סמל לעושר ויוקרה חברתית, הגגות נצבעו בצבע זהב, שהיה שמור לקיסר בלבד.

בניינים רבים עוטרו בעיטורי דרקון (הוא הקיסר) ועוף הפניקס האגדי (הקיסרית).

בכניסה לכל מבנה יש סף מעליו יש להרים את הרגל (לשדים אין ברכיים והם נעים רק בקווים ישרים), בכניסות למבנים החשובים הוצבו להגנה שני אריות – זכר ונקבה ועל הגגות מוקמו להגנה נוספת בע"ח מיתולוגיים במספר אי זוגי, מכסימום 9. הספרה 9, החוזרת בכל המבנים הקיסריים שבעיר היא הגבוהה בספרות הפרט, נחשבה לספרה קיסרית. גם היום אנשים מאמינים כי היא מביאה מזל. בעיר האסורה, כך אומרים, 9,999 חדרים. 24 קיסרים משושלת מינג וצ'ינג שלטו מהארמון.

הקיסר האחרון, פו יי, איבד ב 1912 את אחיזתו באימפריה ונותר עוד 12 שנה שליט רק בתחומי הארמון הקיסרי עד שב 1924 חזה בנפילת המשטר ובהקמת הרפובליקה.

הארמון כיום הינו כדירה ריקה, צ'יאנג קאי שק העביר עם ניצחון הקומוניסטים את כל האוצרות לטאיו'אן.

סירה של אבן במקום צבא

ארמון הקיץ של הקיסרים קשור לדמותה חמורת הסבר של הקיסרית צ'ה שי. אישה קשה זו שלטה באימפריה לקראת סוף ימיה וראתה בכל חידוש רוע מאיים. בנה, גואנג שו, יורש העצר ישב כאן בכלא במשך 10 שנים וכנראה נרצח בפקודתה יומיים לאחר מותה. כוחות צרפתים ובריטים תקפו מידי פעם את סין כדי להבהיר שאת מכירות האופיום שלהם אי אפשר להפסיק. באחת הפשיטות, ב 1860, נהרס הארמון לחלוטין. צ'ה שי הוציאה את הכספים שהיו מיועדים לחידוש הצי הימי, ושחזרה את הארמון לפרטיו, אז בנתה גם סירת אבן ענקית ששמשה לה כתיאטרון מעוצב.

בארמון הקיץ נמצא אחד השיאים העולמיים של סין – המסדרון הארוך ביותר בעולם – 728 מטר של מעבר מקורה, מעוטר בציורים, לאורך אגם המים. שלווה והרבה אנרגיה חיובית.

טיפוס לחומת הדרקון

אני יוצא עם ליו, מדריך מקומי וחבר ותיק ליום טיול. פעמים רבות עבדנו יחד, פתרנו בעיות ובמשך הזמן נוצרה ידידות של ממש. הוא רוצה להראות לי יום טיול בטבע וקטע לא משוחזר של החומה הגדולה. אנחנו יוצאים ברכבת לכוון החומה, יורדים בתחנה לאחר כשעתיים ומתחילים לטפס בשביל שבהר הקרוב. לאחר כ 15 דקות אנחנו מגיעים אל החומה. שרידי הרס ניכרים, החומה מתפוררת, מפורקת. בראשי עולות דברי היו"ר מאו: "יש להרוס את העולם הישן כדי לבנות עולם חדש". צעירי המשמרות האדומים ב 1968 הבינו את הדברים כפשוטם. מאות אלפים הגיעו אז אל החומה הגדולה והחלו לפרק אותה כדי להשתמש בלבנים למבנים הקומוניסטים של בייג'ינג.

החומה המפורסמת והגדולה בעולם נבנתה במשך תקופה בת יותר מ 2500 שנה, אך את  חלקיה איחד לראשונה קיסר שכולנו מכירים את שמו. זהו הקיסר צ'ין שי חואנג די. קראו לו צ'ין ומכאן סין.

החלק היפה ביותר נקרא באדלינג, החומה מתפתלת על ההרים כמו נחש. הסינים האמינו שהקיסר צ'ין בנה אותה בעזרת הסוס שלו שהיה למעשה דרקון מוסווה. במציאות עבדו מליונים על בניית החומה, שני קירות ובאמצע מילוי של לבנים ועפר. מי שמת תוך כדי העבודה נזרק פנימה והצטרף למילוי (כוהנים – זהירות). החומה חצצה בין עמי הצפון הפראיים – מונגולים ומנצ'ורים לבין הסינים הנאורים. היא משתרעת בין ים במזרח ועד למדבר במערב. אורכה כולל הסתעפויות רבות, מבצרים ומגדלי שמירה מוערך ב 6,200 ק"מ. למרות עוצמתה מעלם לא מילאה את תפקידה, המונגולים חדרו דרכה במאה ה 13 והמנצ'ורים במאה ה 17, אז חיסלו את אחרון קיסרי מינג והקימו את שושלת צ'ינג – השושלת האחרונה.

אנחנו חוזרים לכוון בייג'ינג באוטוסטרדה המרשימה שנבנתה במהירות, הדרך עוברת ליד קברי שושלת מינג. 13 קיסרי מינג, ובינהם יונגלה בונה המבנים הקיסריים של בייג'ינג, קבורים כאן במקום נפלא; הר מצפון להם, נחל מים מדרום. פנג שווי מושלם.

אל הקברים מובילה דרך מרשימה, קטע של קילומטר ממנה חשוב במיוחד. זוהי "דרך הרוחות" או "דרך החיות". 36 צמדי פסלים של בע"ח ואנשים ניצבים לאורך הדרך. רוב  הפסלים ברביעיות – שניים עומדים ושניים יושבים (אומרים שבחצות הם מתחלפים). בנוסף לחיות עומדים גם חיילים ויועצים – כל אלו שומרים על נשמותיהם בנות האלמוות של הקיסרים.

אנו יורדים במרכז העיר, צועדים אל המקום הטוב ביותר לאכול ארוחת ערב: שוק האוכל של העיר הפעיל בלילה, עבר מתיחת פנים – מעין מדרחוב נוצר להולכי הרגל הרעבים, תאורה מן הרצפה לכוון הדוכנים, תלבושת אחידה והאוכל… חגיגה של ממש. הכל טרי, מהביל, מוכן מול העיניים וזול זול זול.

אומרים שהסינים אוכלים כל מה שעף בשמים ואינו מטוס, כל מה שבמים ואינו סירה, כל מה ששיש לו 4 רגלים ואינו שולחן, וכל מה שיש לו שתי רגלים ואינו בן אדם. אבל גם אניני הטעם השמרנים ימצאו כאן משהוא טעים על בסיס תמים לחלוטין.

ליו מנסה לשכנע אותי לאכול שיפוד עקרבים, הוא צוחק, גברים סינים אוכלים בעלי חיים ארסיים (גם נדלים ונחשים) כשהם רוצים לשפר את כוח הגברא. אנחנו מתפשרים על מנת אטריות מטוגנות בירקות ושני חגבים מטוגנים.

בלילה מחלון המונית אני בוהה בשלטים המעוצבים המספרים בגאווה על קיום האולימפיאדה של 2008 בעיר, באורות המתחלפים, בגורדי השחקים הגבוהים – נוף עירוני המזכיר לי את הסרט בלייד ראנר. אנו עוברים ליד שער טיאננמן, דגלים אדומים מתנופפים ברוח והיו"ר מאו מביט על עיר העתיד.

צחוק הגורל של ההיסטוריה –מאורעות טיאננמן

שער טיאננמן וכיכר טיאננמן (מסגרת מאורעות טיאננמן: הפגנות הסטודנטים של 1989 לא היו הפעם הראשונה בה הכיכר המפורסמת הייתה דחוסה באנשים זועמים. ההפגנה הראשונה שנרשמה בה הייתה בשנת 1919, אז הוקמה תנועת הארבעה במאי כמחאה על הפלישה היפנית לשאן דונג ונגד חוזה ורסאי.

בשנת 1976, לקראת סופה של התקופה הקשה הידועה כמהפכת התרבות, הגיעו המוני אדם לחלוק כבוד אחרון לדז'וו אנלאי, רה"מ לשעבר שהודח מעט לפני מותו ע"י הממשלה הקיצונית של היו"ר מאו ואשתו. ההוראה הרשמית הייתה להתעלם ממותו, אך בצעד ספונטני ויוצא דופן הוצפה הכיכר בחג יום המתים (צ'ינג מינג) בהמונים שבאו לחלוק לו כבוד ובכך להביע ביקורת על עריצות השלטונות. אתם היה מנהיג פוליטי מוכר שנדחה גם הוא בידי הממשלה. שמו היה דנג שיאאו פינג, הוא הפך לגיבור העם.

כוחות הצבא שהשקיפו בדאגה על המתרחש ציפו להוראה שלבסוף הגיעה. ההתקפה הייתה קשה והמונים נהרגו.

זמן קצר לאחר מכן, לאחר מותו של היו"ר מאו, עלה לשלטון אותו דנג שיאאו פינג, אהוב העם ממאורעות 76. בשנת 1989 היה זה דנג שפקד על הצבא לתקוף את הסטודנטים שהפגינו בכיכר.

רעיונות לטיפים עולמיים

צעקות ואנרגיה של בוקר

בשעת בוקר מוקדמת כדאי לצאת לאחד הפארקים שבעיר לראות (ולהשתתף) בפעילות הבוקר היומית של הסינים: התעמלות, ריקודים, טאי צ'י או סתם טיול בוקר עם הציפור שבכלוב. בפארק גבעת הפחם מתרחשת מידי בוקר פעילות נוספת – מסביב לגבעה מתאספים אנשים כדי לצעוק. אאאאאאאאאההההה… מכל הלב. כך מוציאים את המתח והולכים הביתה רגועים. לנו יש שיטה אחרת – צפצופים ועצבים בכבישים. כל עם ושיטתו.

המלצות לביקורים נוספים בעיר

• שוק הציפורים tu quan ying הקטן והנחמד נמצא לא רחוק ממקדש השמים
• שוק האוכל של בייג'ינג פועל משעות אחה"צ ועד 22.00 ברחוב wangfuging
• לאמה טמפל – מקדש טיבטי מעניין
• מדרחוב נחמד עמוס קניות ובסמוך לו שוק עממי נמצא ברחוב ליוליצ'אנג (liulichang)
• לנסות את המנה המפורסמת של העיר – ברווז פקינג באחת המסעדות המתמחות בכך. במיוחד מומלצת המסעדה בפארק ביי חאי (bei hai)
• בחומה הגדולה מומלץ לעלות ברכבל עד לנקודה הגבוהה ביותר ולרדת ברגל.
  בפתח מגרש החנייה הגדול של החומה הגדולה ניתן לצפות בסרט קצר על החומה בקטעים שונים וכיבושה בידי המנצ'ורים. הקולנוע בן 360 מעלות, בטכניקה מודרנית. מרהיב.

מידע שימושי והמלצות נוספות

תעודת זהות: בייג'ינג היא עיר אוטונומית בעלת מעמד מיוחד, שטחה הרשמי 16,008 קמ"ר (כשני שליש ישראל), משמעות שמה "בירה צפונית", אוכלוסייתה מונה כ-12 מליון תושבים (והיא אינה הגדולה בסי), השפה הרשמית היא מנדרינית (putunghua), אך רבים מדברים בדיאלקט בייג'ינג (Beijing hua), ההיסטוריה של העיר מתחילה עם "איש בייג'ינג" שחי באזור לפני כ 400,000 שנה, חמש שושלות קיסרים קבעו את מושבם בעיר, בינהם גם המונגולים שכבשו את סין במאה ה-13.

• ויזה:  נושאי דרכון ישראלי זקוקים לאשרה אותה ניתן לקבל בשגרירות סין או דרך סוכני הנסיעות.
• כספים: המטבע המקומי הוא יואן (yuan), המחולק ל 10 ג'יאאו (giao), כל ג'יאאו מחולק ל10 פנג (feng). את הפנג לא תפגשו, אך שימו לב – יש שטרות הן של יואן והן של ג'יאאו. המלצתנו: לימדו מהר את הצבעים וההבדלים (שטרות הג'יאאו קטנים יותר) וכך תמנעו מרמאויות בנושא העודפים.
• מתי לנסוע: חודשי האביב (מרץ אפריל) והסתיו (ספטמבר אוקטובר) הם המומלצים ביותר. הקיץ חם ולח, החורף יבש וקר (ממוצע בבייג'ינג בינואר 5-10 מעלות מתחת לאפס), קר, אבל אז תרוויחו מראות מיוחדים וטיול על האגמים הקפואים.