סין - שפה והיסטוריה

תוכן עניינים

תעודת זהות | היסטוריה | שושלות לאורך ההיסטוריה | יחסי סין-ישראל | טייוואן | טיבט | פנג-שווי | קונפוציוניזם | בודהיזם | דאואיזם | דרך בורמה | אורז | תה | משי | יהדות | נהר המקונג | כלכלה | יחסי חוץ | מערות נטיפים | חלל | איכות הסביבה | עישון | אומנות | חברה | תקשורת | זכויות אדם | גלגל המזלות הסיני | פרי הדוריאן | מילון מונחים

סין - תעודת זהות

• שם רשמי: "הרפובליקה העממית של סין".
• שטח: 9,596,960  קמ"ר (השלישית בעולם אחרי רוסיה וקנדה, פי 431 מישראל !
  
• אוכלוסיה: 1.39 מיליארד - 
  • רוב התושבים הם בני הגזע המונגולי.
  • 92% נקראים "האן" ו-8% הנותרים מתחלקים בין 55 מיעוטים שונים. הבולטים בהם הם הטיבטים, האויגורים והמנצ'ורים.
  • יש כ-14 מיליוני מוסלמים (בעיקר במערב) ו-7 מיליוני נוצרים.
  • בערים מתגוררים 32%.
  • אחת הבעיות המאפיינות את סין ביחס לכל שאר העולם היא אי-השוויון בין כמות הגברים מול הנשים. בעוד בעולם מקובל יחס של כ-102 גברים ל-100 נשים, בסין זה 116 גברים ל-100 נשים. זה נובע מההכרה הישנה שבנים "שווים" יותר מבנות ועל-כן נוהג של  הריגת ילדות עם היוולדן במשך מאות שנים. חוששים שב-2020 יהיו 40 מיליון גברים שלא ימצאו להם אישה סינית.
  • באוכלוסיה הכפרית של סין השתנתה המגמה בעשרות השנים האחרונות כאשר יש עדיפות לבנות אותן אפשר לשלוח או למכור לעבודה בסין או מחוץ לה, כולל לזנות.
  • נושא אחר הוא הפיקוח על הילודה. שיטת הגבלת הילודה פועלת כבר למעלה מ-30 שנים. ילדים נולדים בלי שמכירים המונחים "אח", "אחות", "דוד" "דודה" וכו'. באוכלוסיה הכפרית מתירים 2 ילדים ולבני שבטי-המיעוטים מתירים 3 ואף יותר.
  • צפיפות ממוצעת – 134 לקמ"ר (באזורי הנהרות 200 נפש לקמ"ר).
  • תוחלת חיים גברים – 69.8.
  • תוחלת חיים נשים – 74.
  • ילודה – 16 תינוקות לאלף איש.
  • יודעי קרוא וכתוב – 81.5%.
• מטבע: יואן שווה בערך 8.28 לדולר.
• תל"ג: 4300 דולר.
• יום העצמאות: 1 לאוקטובר (יום יסוד הרפובליקה)
  
• גיאוגרפיה: בסין, ישנם כ-5,000 איים, אך קיימים שלושה אזורים עיקריים:
  • רמת טיבט - גובה ממוצע 4500 מ. מכאן מקורות רוב הנהרות הגדולים. בדרום רמת-טיבט עובר רכס ההימליה ובו 40 פסגות בגובה מעל 7000 מ. על הגבול עם נפאל פסגת האוורסט, 8848 מ.
  • איזור צ'ינגהי – בחלק המזרחי של רמת-טיבט. כולל רמות הרריות כמו יונאן, סצ'ואן, מונגוליה ואגן טארים (דרך המשי) שגובהן 900 עד 1800 מ.
  • איזור המישורים של מזרח-סין – 700,000 קמ"ר בין אגני הנהר הצהוב ליאנג-צ'ה.
• טבע וסביבה:
  • הבעיה הגדולה ביותר בסין היא אבדן שטחי-חקלאות כתוצאה מבירוא יערות ומסחף. ב-50 השנים האחרונות אבדו כ-20 אחוז מהקרקעות כתוצאה מהסחף.
  • בשנה האחרונה נפגעו בסין, על-פי הערכות, 18 מיליונים מחוסר מי-שתייה, כתוצאה מהבצורת הקשה שפגעה בעולם כולו.כמויות אדירות של יבולים חקלאים הושמדו או נפגעו קשות. במחוזות מסוימים בסין זו הבצורת הקשה מזה 50 שנים. הנזקים מוערכים במיליארדים דולרים.
  • יש בסין אלפי בעלי-חיים. בחלקם אנדמים. הפאנדה ידועה. עוד נדבר עליה. בהרים המושלגים חיים נמרי-שלג בגובה עד 6000 מ. בגובה של עד 2000 מ, חי טקין, פר מוצק בעל קרניים עבות.
  • אוצרות – החקלאות תורמת כ-15% מהתל"ג ומעסיקה חצי מכוח העבודה. הגידולים החשובים הם אורז, דגנים שונים, טבק, כותנה, קטניות,תפוחי-אדמה, קני-סוכר, ירקות, פירות, בקר, חזירים, עופות.
  • התעשייה תורמת כ-50% אחוז מהתל"ג ומעסיקה כ-25% מהעובדים. המוצרים העיקריים :מלט, מוצרי-נפט, פלדה, נייר, משי, טכסטיל וסוכר .
  • סין עשירה במשאבי-טבע כמו פחם, נפט (מאוד לא מספיק), כסף, זהב, אנטיאון וטונגסטן.

היסטוריה כללית

התרבות הסינית צמחה באגן "הנהר הצהוב" בסוף האלף ה-3 לפה"ס. היא היחידה בתרבויות הקדומות ששמרה על רציפות הנמשכת עד ימינו !
יש לנו עדויות מסודרות כי לעילית של אותה תרבות הייתה תודעה היסטורית מפותחת ב-3000 השנים האחרונות.

בין התקופה הניאוליטית (לפני 3-4 אלפי שנים ) לבין השושלת השנייה למניין המסורתי, שאנג, יש דמויות מטושטשות של מפורסמים קדמונים כגון פו-שי שלימד את האדם דיג וציד, את הבניה ואת הניחוש, שן-ז'ונג, האיכר השמימי שלימד גידול דגנים, הקיסר "הצהוב" שהניח יסודות לשלטון, לכלכלה, למוסיקה ולרפואה ו-3 "הקיסרים הצדיקים" של קונפוציוס, יאו, שון ויו.

לא נשארו מיתוסים ולו בצורה מקוטעת ולא נכתבו אפוסים גדולים כמו בתרבויות הקדומות במערב או בהודו.

ההיסטוריה הסינית מצטיירת כביורוקרטיה הגדולה והממושכת ביותר שידע העולם. יראה כאן, במבט כוללני, ניסיון מתמיד לשלוט בהוויה כולה, הטבעי והעל-טבעי, עולם האדם ועולם האלים, המרחב והזמן. זהו עולם שכולו רשתות של מיונים, זיקות, טקסים, מערכות המשולבות זו בזו ומשקפות זו את זו.

היה צורך תמידי להשתלט באמצעות מערכת של סכרים ותעלות על "הנהר הצהוב", הקפריזי שבנהרות. היה צורך להקים חומות גדולות כדי להגן על ישובי-הקבע מפני נוודים והיה צורך לקיים פקידות יעילה לגביית המיסים וגיוס האיכרים לעבודות הציבוריות ולשירות בצבא.

הדחף למיין ולקטלג את כל הדברים היה מעבר לצרכים המעשיים. הוא נולד מתוך הנחות מטאפיסיות שנוסחו רק לקראת סוף האלף הראשון לפה"ס שהולידו שיטות פילוסופיות ומערכת מסובכת מאין כמוה של כללי הטקס החברתי ופולחן הקיסר יחד עם ביורוקרטיזציה של עולם הרוחות והאלים כפי שמופיע בדת הדאואיסטית, בפולחנים העממים ובספרות.

תרבות כה גדולה מזמינה הכללות גדולות ואנשי המערב מציגים מספר היבטים ברורים להצגת "סין הנצחית": תרבות הדוחן והאורז, מערכת התעלות והסכרים, שחייבו משטר ריכוזי, גיוון גיאוגרפי ולשוני, השקפת-עולם מערכתית שבאופן טבעי מתייחסת לאלוהים פשטני וללא צורה (בניגוד לריכוזי ומחוקק במערב), מאבק מתמיד בין בני-האן ,יושבי הכפרים והערים לבין הברברים, הקביעות היחסית של השפה הכתובה, השמרנות של האידיאולוגיה הקונפוציונית שהעדיפה שלטון של ידענים ואנשי-מידות על-פני מקצועיות, תאווה להרמוניה והכפפת האינטרס הפרטי לטובת הכללי, ועוד.

הסטוריה של המאה ה-20

1866 - סון יאט-סן נולד.
1893 – מאו נולד במחוז הונאן.
1897 –סון-יאט-סן מייסד את "החברה הסינית המתעוררת".
1905 – הוא מייסד את "הליגה המאוחדת".
1912 – סון-יאט-סן מכריז על הקמת הרפובליקה בנאנג'ינג. 45 ימים מאוחר יותר, הקיסר האחרון, פו-יי, בן ה-6, מוותר על כסאו. מפקד גייסות הצפון, יואן שה-קי, נהיה נשיא אך שואף להיות קיסר. נוסד ה"גואומינטאנג"- המפלגה העממית הלאומית.
1915 – יפן מציגה את 21 הדרישות שלה.
1916 – עם מותו הפתאומי- תקופת שפל ,פיצול ואנרכיה. "אילי מלחמה" שונים מחלקים ומשתלטים על המדינה.
1919 – "חוזה פריס" של סוף מלה"ע ה-1 מעניק ליפנים את שטחי-החסות בסין שהיו בידי הגרמנים. תנועת-מחאה של משכילים וסטודנטים בשם "ה-4 במאי". השפה המדוברת הופכת לשפת הספרות.
1921 – יסוד המפלגה הקומוניסטית בשנחאי (לא דווקא ממניעים אידיאולוגיים אלא בעיקר מתוך הצלחת המהפכה ברוסיה למגר השלטון המושחת הקיסרי). בקאנטון סון-יאט-סן מוכרז כנשיא הרפובליקה. מת ב-1925.
1927 – צ'אנג-קי-שק עומד בראש המפלגה הלאומנית (גואומינדאנג). מבירתו בנאנג'ינג הוא נלחם בהתקוממות של הקומוניסטים בשנחאי. ב-28 פקין נופלת בידיו. רוב סין בשליטתו.
1929 – ממשלה קומוניסטית בדרום ג'יאנגשי. יש במדינה שתי ממשלות.
1931 – היפנים כובשים את מנצ'וריה.
1934 – המסע הארוך של הקומוניסטים. כעבור שנה ו-9000 ק"מ מגיעים לצפון אל ינאן.
1937 – היפנים שולטים ברוב סין כולל פקין ,שנחאי ונאנג'ינג. הממשלה הלאומנית נודדת לצ'ונגצ'ינג בסצ'ואן.
1945 – אחרי כניעת היפנים הרוסים משתלטים על מנצ'וריה (כך סוכם בהסכם יאלטה) אך מוסרים אותה אחרי שנה לגואומינדאנג. לכאורה הסכם הפסקת-אש אך מתחילה מלחמת האזרחים.
1949 – מאו צה-טונג מכריז על הקמת הרפובליקה העממית. צ'אנג-קי-שק בורח לפורמוזה (טייוואן).
1950 – מלחמת-קוריאה. סין תומכת בצפון (עקב מסורת של אינטרסים בקוריאה וחשש שמק-ארטור יפקוד על חייליו לפלוש לסין).
1951 – סין משתלטת על טיבט.
1956 – דיכוי לאחר החופש היחסי שהוענק בתקופת "מאה הפרחים".
1958 – "הקפיצה הגדולה" (קומונות ענקיות, יצור ביתי של פלדה ) נכשלה חמורות. יצרו פלדה ולא גידלו אורז. לא הייתה הזדהות עם הקרקע. מיליונים גוועו ברעב. מעמדו של מאו מתערער.
1958 – דיכוי אכזרי של המרד בטיבט. הדלי-לאמה יוצא לגלות בהודו.
1960 – הרוסים מפסיקים התמיכה הכלכלית והמדעית בסין.
1962 – מלחמות-גבול עם קשמיר והודו.
1964 – סין מגלה העולם השלישי. מחדשת ומהדקת קשריה עם צרפת.
1965 – "המהפכה התרבותית של הפרולטריון". מאו מחזק מעמדו. המשמרות האדומים משליטים טרור. הלימוד בכל המוסדות הופסק לכמה שנים. מאסר מתנגדים. הפולחן הדתי נאסר. הרס אתרי-תרבות ויצירות. מיליונים נהרגים ומוגלים לחינוך מחדש. הכול עקב רצונו של מאו לחזור לעמדת-כוח וחששו שהליכי מודרניזציה יפגעו ברוח המהפכה.
1967 – פצצת-אטום ראשונה לסין. היחסים עם בריה"מ בשפל. ב-1969 תקריות גבול עם רוסיה.
1971– לין ביאו, שהיה מספר 2, מחוסל. קיסינג'ר מבקר בסין אחרי משחק הפינג-פונג. סין מחליפה את טאייוואן באו"ם.
1973 – דנג שיאו-פינג חוזר להנהגה בחסות צ'ו-אן-לאי, שר-החוץ.
1976 – מותם של מאו וצ'ו-אן-לאי. "כנופית ה-4" בראשות אשת מאו מאבדת מכוחה ומועמדת למשפט.
1978 – תחילת הרפורמות הכלכליות.
1979 – חידוש היחסים עם ארה"ב. מלחמה קצרה (17 יום) עם וייטנאם.
1980 – פתיחת אזורים כלכליים מיוחדים. שת"פ עם גורמי-חוץ.
1982 – חוקה חדשה בהשראת דנג. פתיחות כלכלית. ניסיון להתיר חופש דעות מסוים עם גבול ידוע.
1984 – הסכם עם בריטניה להחזרת הונג-קונג ב-1999 (בוצע במלואו).
1987 – הסכם עם פורטוגל להחזרת מקאו –בוצע.
1991 – סין ווייטנאם מכריזות על סיום המלחמה ביניהן. סין ויפן – נרמול היחסים.
1992 – שגרירות רשמית של ישראל לאחר שנים של קשרים חשאיים. ראובן מרחב בהונג-קונג. עסקות-נשק.
1994 – הליברליזציה גוברת.

ההסטוריה של השושלות

שאנג – המאות ה-16 עד ה-11 לפה"ס

• חברה מעמדית-חקלאית באגן הנהר הצהוב. פולחן אבות. קרבנות-אדם. כתב שהתפתח וכלי-ברונזה ברמה גבוהה. מהמאה ה-12- כתובות גם על ברונזה.
• ג'ו – המערבי- מסוף ה-11 עד 771 , המזרחי- מ-770 עד 256.
• מוצאם מחבל שאנסי. מפילים את שאנג ומתפשטים מזרחה עד הים וצפונה עד פקינג. סיפור תבוסתו של המלך האחרון של שאנג וניצחון המלכים הצדיקים של ג'ו הוא מסיפורי המופת של הקונפוציוניזם.
• בהמשך נהפכו הנסיכויות הפיאודליות למדינות עצמאיות. התקופה נקראת "המדינות הלוחמות"(403-221). תחרות בלתי-פוסקת, מלחמות, בריתו, סיפוחים.
• מהמאה ה-4 מתפשטת מדינת צ'ין מסצ'ואן מזרחה, שמה קץ לשלטון ג'ו ומאחדת לראשונה את כל סין. הקיסר שי-אן. קונפוציוס הגדיר את שלטון ג'ו כשלטון מיטיב.
• בחצי השני של האלף הראשון לפה"ס התפתחה בסין המחשבה הטרום-בודהיסטית. משכילים עצמאים הסתובבו בחצרות-המלכים והנסיכים וניסו למכור את רעיונותיהם. המפורסם הוא כמובן קונפוציוס. אחריו ממשיכי-דרכו, פרימיטיביסטים ולגליסטים שהאמינו בעריצות-חוקתית, סופיסטים (בעלי-פאראדוכסים), פציפיסטים ועוד.
• המוסד האקדמי המפורסם בתקופה זאת היה במדינת צ'י, חבל שאן-דונג ,שבו הסתופפו נציגים של 100 אסכולות.

צ'ין – 221 עד 206 לפה"ס

• סין מאוחדת לראשונה תחת שלטון קיסר עריץ. מחסל כל האצולה הישנה. מקים חבלים אדמיניסטרטיביים במקום המדינות הקטנות, מאחד המינהל, הכתב, המידות והמשקלות, טובח במשכילים, שורף ספרים – חוץ מספרי-הדרכה בחקלאות ואסטרטגיה, מעביר אוכלוסיות לאזורי-גבול, מרחיב הגבולות, סולל-דרכים, חופר תעלות-השקיה, בונה ארמונות ושולח משלחות מעבר לים.
• 4 שנים אחר מותו מתמוטטת האימפריה בלחץ האצולה הישנה ומרידות-איכרים.
• האן – 202 עד 9 לספירה (האן המוקדם), 25 עד 220 (המזרחי המאוחד)
• ליו-באנג, קצין מוכשר בצבא צ'ין מפיל הקיסר השני, משתלט על מרד האיכרים, נעשה קיסר ומקים שושלת. הוא משאיר על מקומה את שיטת הממשל של צ'ין אך מקרב בני אצולה, לשעבר ומעניק הטבות ואדמות למקורביו. הגדול בהם הוא וו (141 עד 87) .
• קיסרי האן מרחיבים הגבולות עד לים במזרח, עד האנוי בדרום קוריאה ואסיה המרכזית עד קאשגאר. שולחים שליחים מערבה לכרות ברית נגד ההונים, מביאים סוסים ופותחים במסחר ב"דרך המשי". שליחיהם מגיעים עד גבולות האימפריה הרומית. הם כרתו בריתות עם העמים הטורקים והמונגולים במרכז אסיה וכל אלה קיבלו מרותה ותרבותה של הקיסרות הסינית.
• ההתפשטות העיקה על התקציב.יצרה מעמד של סוחרים עשירים ואיתו מתחים חברתיים. בסוף המאה ה-1 לפה"ס נהרס מעמד האיכרים\חיילים שהיה עמוד השדרה של הקיסרות.
• באמצע המאה ה-1 לספירה מחזיר הקיסר גוואנג וו את הסדר על-כנו, לאחר מרד איכרים גדול, "הגבות האדומות" ומרד של הווייטנאמים. סין מתאחדת מחדש. המסחר בדרך המשי ודרך הים מתגבר והבודהיזם מופיע לראשונה.
• מאמצע המאה ה-2 שוב בעיות – הטיבטים מאימים במערב, השפעת הסריסים על החצר גוברת. ב-184 שוב מרד איכרים "הטורבנים הצהובים".
• מי שגבר עליהם היה הגנרל המשורר צ'או צ'או, אחת הדמויות המופלאות בתולדות סין. הוא עצמו ניגף בקרב אניות על היאנג-צ'ה ב-208.
• עם מותו ב-220 מתחלקת סין ל-3 ממלכות.
• את האידיאולוגיה של ההאן עיצבו הפקידים המשכילים ברוח קונפוציוס. הם רצו להציל ספרים שלא נשרפו בשריפה הגדולה ונוצרה מסורת של העתקה, השוואת-נוסחים, מחקר וניתוח. הופיעו המילונים והקטלוגים הראשונים. כן הופיעה בזמנם, לראשונה, התיאוריה כי הקיסר הוא הדמות המקשרת בין העולם הטבעי ואיתו האלוהים, לבין בני-האדם.
• המצאה חשובה אחת מתקופה זו – ב-105 המציא צ'אי-לון נייר מעיסה של חומרים צמחיים שונים. עד-כה השתמשו, מאות שנים קודם, בנייר עשוי מעיסה של שאריות פקעות-משי. חרף ההמצאה המשיכו להשתמש, במקביל, ברצועות-חזרן (במבוק) קשורות בחוטים או כתבו על יריעות-משי.

"ימי- הביניים" – 220 עד 581

• סין נחלקה לממלכות שונות. לחץ של פלישות מצפון וממערב. מרכז הכובד הכלכלי עובר לאגן היאנג-צ'ה. בצפון קמות שושלות ברבריות. הבודהיזם חודר לסין ואיתו השפעות אומנותיות מהודו.

שושלת סווי - 581-618

• בשנת 534 הסוו הצפוני התפצל לשלוחות מערבית ומזרחית.
• יאנג-ג'יין, גנרל בשירות ממלכת ג'ו הצפונית שעלתה בשי-אן, עולה לשלטון אחרי מות הקיסר (וחיסול 59 נסיכים שהפרידו בינו לבין הכס). ב-581 הוא מכריז על שושלת סווי. כעבור 8 שנים הוא מחסל את השושלת האחרונה שנותרה בדרום-מזרח ושוב מאחד את סין.
• נכרתה התעלה הגדולה שחיברה את אגן היאנג-צ'ה עם צפון-סין ונפתחה שיטת הבחינות לשירות המדינה בפני מועמדים בני כל שכבות- העם. כך נבלמה השפעתה של העילית.
• פרץ קדחתני של בניה וכישלון של מסע הכיבוש לקוריאה הפילו את השושלת.

טאנג – 618 עד 907

• ב-150 השנים הראשונות הייתה שי-אן העיר הגדולה והמפוארת בעולם- בירה שחלשה מעמק ההינדוס עד קוריאה. מאוזבקיסטאן ועד וייטנאם. שגרירים מכל הארצות כולל ביזנטיון באו לחצר, מתנות נשלחו. הייתה זו תקופה של סובלנות דתית והפריה הדדית. פרחו מנזרים דאואיסטים ובודהיסטים. גם הנוצרים הנסטוריאנים והמוסלמים פעלו ללא הפרעה.
• בחצי הראשון של התקופה בולט הקיסר לי-שה-מין, בנו של מייסד השושלת. שליט נאור (626-649) שעיצב את הממשל הפנימי היציב של טאנג המוקדם.
• הטאנג הגיע לשיאו בתקופת קיסרית, היחידה בהיסטוריה, וו-דזה-טיין, 683-705, והקיסר שואן-דז'ונג.
• מכאן החלה נסיגה- ערבים מגיעים לאוזבקיסטאן ומנצחים את צבא הקיסר. גנרל ממוצא תורכי מתמרד, אויגורים ואחריהם הטיבטים כובשים את הבירה- הם נסוגים אך סין איבדה את שטחיה המערביים ב-790. המשכילים מתנגדים לבודהיזם ונאסרה הכניסה לכל הדתות האחרות. קוריאה מתנתקת משלטון הקיסר. בדרום-מערב קמה ממלכה נפרדת ובשנות ה-80 פורץ מרד גדול בהנהגת סוחר עשיר המגייס כמיליון אנשים, משתלט על מזרח המדינה. שתי הבירות העתיקות, צ'אנג-אן ולויאנג נהרסות לחלוטין.
• השירה הסינית הגיעה בתקופה זו לשיאיה הגדולים ביותר. הפיסול (המערה הגדולה בלונג-מאן) עודן וריכך את המונומנטליות הקפואה שלו.
• ב-868- הודפס בסין הספר הראשון. הוא נמצא במוזיאון הבריטי.
• 902-976 – 5 ממלכות בצפון ו-10 בדרום
• 960- סונג הצפוני- עד 1126. מ-1126 עד 1279- סונג הדרומי.
• לאחר 60 שנה של שושלות ברבריות בצפון וממלכות קטנות בדרום, עובר מרכז הכובד מזרחה ואח"כ דרומה. הקיסר טאי-דז'וא, מייסד שושלת סונג, איחד שוב את סין, אם כי בשטח קטן מאשר טאנג בשיאו.
• הקיסר היה חייל מקצועי מפקד צבא בשושלת הקצרה שקדמה לו. אך, חרף היותו גנרל, השושלת שהקים הצליחה בכל תחום- חוץ מבתחום הצבאי. הוא כרת ברית-שלום עם העמים הלא-סינים בצפון ובמערב. פיתח בצורה דרמטית את הכלכלה הבורגנית (שימוש בכסף ודגש על מסחר ולא על חקלאות)- חיים עירונים ותרבותיים הטובים מסוגם בעולם דאז. פריחת הפילוסופיה והציור.
• מצפון לקיסרות הוקמו שתי יחידות מדיניות ששליטיהן לא היו סינים אך אימצו את התרבות הסינית. אחת מהן, ליאו, נכבשה ע"י יורצ'ינים מהמערב שכבשו את אגן הנהר הצהוב והגלו את הקיסר של סונג. זה הקים בירה חדשה, האנג-לי, בדרום וחתם חוזה שלום עם ליאו ועצר ניסיונות הכיבוש שלהם.
• בראשית המאה ה-13 פולשים המונגולים (בעידוד סונג שחשבו שהם יחזירו אותם לשלטון על כל סין !). תוך 50 שנים הם השתלטו על כל סין. ב-1279 מתאבד הקיסר האחרון של סונג.
• בתקופת סונג יורד הבודהיזם לגמרי ועולה קרנו של קונפוציוס. זו גם תקופה של התפתחות מדעית וטכנולוגית :אבק-השריפה,הלהביור,המצפן, מכונת- הטוויה מופעלות במים, האניות מחולקות לראשונה לתאים אטומים למים, אמנות הקרמיקה מגיעה לשיאה.
• במאה ה-11 מופיע ספר ובו תיאורים מפורטים ובהם תיאור סגולות המגנט. מופיע לראשונה כסף-ניר. אכילה במסעדות ציבוריות.
• כמה מקיסרי סונג היו פטרונים של ציירים ובקאי-פינג הייתה אקדמיה מלכותית לציור שעברה אח"כ להאנג-ג'ו.

שושלת יואן – 1276-1368

• 90 שנה אחרי שג'ינגיס-חאן כינס את עמי-הערבות תחת הנהגתו, שלטו צאצאיו במלבן ענק מקוריאה לים-סין במזרח ועד הים השחור והמפרץ הפרסי במערב. בראשם עמד נכדו קובלאי-חאן, אחד השליטים החכמים והנאורים בעולם.
• אחרי שכבשו את ממלכות ג'ין בצפון פנו לדרום-מערב וכבשו את סצ'ואן ב-1235. קובלאי-חאן מכריז על-עצמו כחאן-הגדול ב1260 וחוזר לכיבוש שארית סין ב-1268 מזרחה דרך היאנג-צ'ה. הוא כובש את האנג-ג'ו ומחסל שרידי ההתנגדות של סונג. הכריז על-עצמו כקיסר סין בשם שה-דז'ו. העביר את בירת המונגולים מקאראקורום לפקין והקים בה את דא-דוא (הבירה הגדולה).
• בירת הקיץ שלו, 350 ק"מ מצפון-מערב לפקין נקראה קסאנאדו.
• הוא ניסה פעמיים לפלוש ליפן. בפעם השנייה הטביע טייפון ענק מאות ספינות של צבא הכיבוש הגדול ביותר שהיה עד המאה ה-20. מאות אלפים נספו והוא ויתר על הרעיון. הוא עצמו היה בודהיסט אך סובלני כלפי כל הדתות.
• במאה ה-14 צומצם הקשר היבשתי עם המערב. האימפריה המונגולית פוצלה ליואן הבודהיסטי במזרח ולמדינות המוסלמיות במערב.
• מפה מונגולית מהמאה ה-14, שכללה גם את אפריקה ואירופה, הראתה שהידע הגיאוגרפי שלהם עלה על זה של האירופאים.
• הם נכשלו בשיתוף המנדרינים בניהול הממלכה. ב-1325 היה רעב גדול ושישית מתושבי סין מתו בו.
• בסוף תקופת יואן- רעב, מלחמות-גנרלים, מרידות-איכרים והקמת אגודות- סתר לאומניות ומשיחיות.

שושלת מינג – 1368-1644

• גוא-יואן-ג'ונג, בן איכרים ונזיר בודד, השתלט תחילה על אגן היאנג-צ'ה והקים בירתו בנאנג'ינג  ב-1359. ב-1368 כבש את פקין ונהיה לקיסר בשם טאי-דז'ו.
• הייתה לו מדיניות ריכוזית עריצה, עבודות-ציבוריות רבות-היקף (סכרים, מפעלי-השקיה ועוד). טרנספר מסיבי של אוכלוסיה. הדגיש את החקלאות והיבטים קונפוציונים. חיזק הביורוקרטיה, הקים אקדמיה מלכותית והנהיג שוב את הבחינות לשירות הציבורי שלא התקיימו 20-30 שנים. על המסחר ועל התעשייה הוטל פיקוח חמור.
• בנו גוא-די, הקיסר השלישי שהרג את אחיינו הקיסר השני, העביר הבירה לפקין, ניהל מדיניות של כיבוש והתרחבות. בזמנו, 1405-1433, נערכו מסעות ימיים גדולים בפיקוד הסריס המוסלמי האדמירל ג'נג-הה באוקיינוס ההודי עד מוגדישו.
• ב-1427, שוב התקפלות. מגורשים מוייטנאם, המונגולים והטטרים מתקיפים מצפון, התקוממות של עמים שונים בדרום, פיראטים יפנים מונעים תנועה וסחר בים-סין.
• בשנות ה-70 בונים שוב את החומה הגדולה שכמעט התפוררה. ב-1516 הפורטוגלים מקימים בסיס סחר בקאנטון שעובר אח"כ למקאו. התמרדויות מתפשטות בכל סין- זו מסתגרת ואירופה המערבית מתפשטת לעברה.
• במאה ה-17 מגיעים הישועים והמערב מתחיל לגבור על סין בידע אסטרונומי וביצור תותחים כאשר עד כה השתוו ביכולות הכלליות והמדעיות. החרסינה הסינית מתפשטת בעולם.

שושלת צ'ינג (מאנצ'ו)– 1644-1911

• ניהול כושל, מאבק בין הפקידים לסריסים שכוחם עולה, אסונות-טבע, מרד-איכרים, שוב, פלישות של נוודים מהצפון – כל אלה גורמים לנפילת שושלת מינג.
• בני שבט היורצ'ן ממנצ'וריה פותחים במסע כיבושים ובתוך 20 שנים  תופסים את כס הקיסר בפקין. עד סוף המאה מחסלים את שרידי תומכי מינג בדרום ומרחיבים את הגבולות לעבר מונגוליה. עד אמצע המאה ה-19 כובשים גם את טיבט ושינג'יאנג וסין מגיעה לשליטה בשטח הגדול בתולדותיה.
• בין שליטי מאנצ'ו 2 קיסרים נאורים מאריכי-ימים- קאנג-שי, 1662-1722, וצ'ין-לונג, 1736-1796.
• המנצ'ו שיפרו את החקלאות וזה אפשר גידול עצום באוכלוסיה. ממאה מיליון במאה ה-17 עד 360 מיליון ב-1812. הם ישבו באזורי-הגבול רק בני מאנצ'ו נאמנים, הנהיגו צבא גדול ומסודר, סחר-חוץ חיובי.
• בזמנם חויבו כל הגברים לגלח את ראשם ולהשאיר רק צמה (זו התמונה שבדר"כ מכירים בה את הגבר הסיני מציורים), הנהיגו צנזורה ספרותית חמורה.
• במאה ה-18 הייתה סין למופת למערב. החרסינה הופצה בכל אירופה תחת השם "צ'איינה". גנים בסגנון סיני פרחו מקופנהגן עד פלרמו.
• לקראת סוף המאה ה-18 הופרה שוב השלווה – אי-שקט חברתי, פעילות מוגברת של אגודות- הסתרים ("הלוטוס הלבן"), התעצמות יפן, רוסיה וארצות המערב.
• 1800- איסור על שימוש באופיום.
• 1810- איסור על פעילות מיסיונרית.
• 1840- מלחמת האופיום הראשונה.
• 1842- חוזה נאנג'ינג כופה על סין סחר עם המערב(המערב הסביר לסין כי על פי עקרונות הסחר הבינלאומיים היא לא יכולה רק למכור מוצרים אלא חייבת גם לקנות. היום כשמנסים להגבילה ביצוא היא מזכירה לכולם מהם עקרונות הסחר החופשי !)
• 1850 – מרד ה"טאי-פינג".
• 1855 – מרד המוסלמים בשאנסי.
• 1885 – מצור צרפתי על נינג-בו בעקבות סכסוך בהודו-סין.
• 1894 – המלחמה עם יפן. הם מספחים את טייוואן.
• 1900 – "מרד הבוקסרים". הזרים מתארגנים ל"הגנה" ומשתלטים על פקין.
• 1907 – הרוסים והיפנים מחלקים ביניהם את מנצ'וריה.
• 1912 – הקמת הרפובליקה והדחת הקיסר האחרון.

"האימפריאליזם השבוי"

סוגיה מעניינת בהיסטוריה המודרנית של סין הועלתה בספרו של פרופסור אהרון שי "האימפריאליזם השבוי". הספר פורסם באנגלית כבר ב-1996  וזכה להוקרה מיוחדת – פרסום בסדרה היוקרתית של מחקרים מתורגמים על תולדות סין המודרנית מטעם האקדמיה הסינית למדעי-החברה.
הספר שואל מה עלה בגורלן ובגורל נכסיהן של החברות המערביות שהשתלטו על כלכלת סין במאה ה-19 וניצלו את משאביה במשך עשרות שנים ?

אותן חברות  שבחרו להישאר בסין לאחר השתלטות הקומוניסטים (אולי כי לא היו מוכנות לוותר על רווחיהן או כי לא האמינו שהקומוניזם יחזיק מעמד) קיבלו אישור מהשלטון החדש להמשיך בפעולותיהן. לאט -לאט הממשלה הטילה מיסים ואגרות חדשות, דרשה לשפר את תנאי- ההעסקה של עובדיהן הסינים ואף דרשה לשלם אין-סוף קנסות והיטלים. מהר מאוד למדו מנהלי-החברות שאינם יכולים להרוויח יותר וניסו לסגור את עסקיהן.

אך זה לא היה קל. המו"מ שניהלו פקידי-הממשלה היה ממושך ומייגע ובינתיים תפחו חובות חברות-האם באירופה להעביר את דמי-החובות לבנקים בסין. התהליך נמשך עד סוף מלחמת-קוריאה ורק אז התירה הממשלה לחברות ל"וותר מרצון" על כל נכסיהן ולחתום כי אין להן כל דרישות נוספות מממשלת סין.

פרופסור שי מנמק את מעשי הממשלה כפי שהיו בשני טעמים:
הראשון, החברות העסיקו אלפי סינים של מעמד הביניים. סגירתן לאלתר היה פוגע קשות במגזר העירוני שגם כך מצבו היה קשה. דרך זו אפשרה גם, תוך הצבעה על סבלנות אין-קץ, להשתלט על כל הנכסים בלי לשלם ובלי להיות נשוא לתביעות בעתיד.
יש להוסיף לשני הסברים רציונאליים אלה את אלמנט הנקמה, כפי שמציין פרופסור יורי פינס.

הדבקות של כל שכבת הפקידים שעסקה במגעים עם החברות הזרות והצדקנות בה הם נימקו את המיסים, ההיטלים וכדומה, הייתה שיקוף של התנהגות המעצמות כלפי סין במאה ה-19 כאשר הטיפו לה להתנהג לפי כללי השוק החופשי. הפגיעה הייתה במיוחד בחברות הבריטיות ויותר מכך בחברות הוותיקות כמו "ג'רדן" שהתחילו את חייהן בסחר באופיום עם סין.

יתכן והתרגילים האלה תרמו לחיזוק תדמיתה של ההנהגה הצעירה, נוכח כל הקשיים לפניהם עמדה. יתכן וסגירת החשבונות לחלוטין אפשרה לסין להיפתח מחדש, ב-79, לחברות בינלאומיות על בסיס נקי לחלוטין. צריך רק לזכור את אחת מאמרותיו של מאו :"בתיקון העוול יש ללכת לקצה הנגדי. מבלי ללכת לקצה הנגדי לא ניתן לתקן את העוול !"

יחסי סין-ישראל

• 02.02.2005 - הערה קצרה מתוך מאמרו של אהרון שי על ספרו של משה יגר "המסע הארוך לאסיה" :בפברואר 55 יצאה משלחת מסחרית לסין, וחזרה מרוצה. היה דיון בממשלה מה לעשות בקשר לקשרים עם סין. בממשלה ובעיקר אצל השרים לבון ארן ושרת התגבשה דעה כי אין לפעול באופן חד-צדדי בלא שתהיה הדדיות מטעם הסינים, כלומר, שגם הם ישלחו משלחת ארצה. חוץ מזה המתינו לחוות-דעתם של אבא אבן, השגריר בוושינגטון ויועציו טדי קולק וראובן שילוח אם לא יהיה בכך לפגוע ביחסים עם ארה"ב.
• באפריל נערכה ועידת-בנדונג של המדינות האפרו-אסיאניות בה התקבלו החלטות נגד ישראל, וההזדמנות הוחמצה.
• 20.3.07 -בסין יושבים 3 ישראלים – עמית שגב, תמי תמרי ודרור פולג המפעילים את האתר www.hawok.org העוסק בסין וביחסיה עם ישראל.

טייוואן

לאחר מלחמת העולם השנייה, בסדר העולמי החדש שנוצר, הכיר רוב העולם בטייוואן של צ'אנג-קי שק, שהקימה ב-1949, לאחר תבוסת הלאומנים בפני הקומוניסטים כמייצגת הרשמית של סין. היא גם קיבלה, ככזאת, מושב במועצת הביטחון.

באוקטובר 1971 (לאחר תחילת ההפשרה שחלה ביחסים של העולם המערבי עם סין הקומוניסטית, בעקבות ביקוריהם של ניקסון ושל קיסינג'ר), התקבלה באו"ם החלטה 2758 שהביאה לסילוקו של נציג טייוואן מהארגון והעברת מקומו, כולל מועצת הביטחון, לסין העממית.

מהר מאוד נותקו הקשרים עם טייוואן. כיום רק 25 מדינות שוליות מאפריקה ומדרום-אמריקה מכירות בה כ"סין האמיתית" ומקיימות איתה קשרים דיפלומטיים מלאים ורשמיים. מדינות אחרות מקיימות איתה קשרי סחר וכו' אך לא קשרים דיפלומטיים. בייג'ין עוקבת אחרי קשרים אלה ולוחצת מאוד אם מסתבר שקשרים מסוימים נוגדים את האינטרסים שלה.

ישראל נוהגת כיום במדיניות של שתיקה. על-פי פרסומים זרים, מכרה ישראל בעבר ציוד צבאי כולל ספינות-משמר וספינות-טילים. אומרים גם שישראל סייעה לה בפיתוח יכולת גרעינית.

פקידים רשמיים של ישראל מסרבים לדבר בגלוי על יחסי שתי המדינות. הם מצביעים על עליה בסחר ההדדי שהגיע השנה (2005) ל-1.1 מיליארד דולר והוא הולך וגדל. מדברים על שיתופי- פעולה והסכמים בתחום החקלאות והמדע ועל שיפור קשרי התיירות.

כך, כל ניסיון של ממשלת טייוואן להעלות את דרג הקשרים נתקל בסירוב: לא מנהלים דיונים מדיניים מעמיקים, לא מניפים דגלים ולא מציגים, גם במפגשים הדדיים, את סמלי שתי המדינות. פגישות כאלה לא נערכות מעולם בישראל או בטייוואן- בארה"ב, בירדן או בכל מקום אחר בעולם. גם שר החוץ של טייוואן יכול היה לראות את ישראל מהרי ירדן אך לא להיכנס אליה.

הטייוונים מאוד מתרעמים על ישראל, במיוחד ככל שהיא מפתחת את קשריה עם סין העממית. הם מכנים את עצמם "ישראל של האוקיינוס השקט". שתי המדינות, לדבריהם, הן קטנות, דמוקרטיות פעילות, חולקות ערכים משותפים, מחויבות לעסוק ולהשקיע חלק ניכר ממשאביהן בביטחון עקב איומים חיצוניים, חשופות לאיום צבאי מאויב חיצוני חזק במיוחד ושתיהן תלויות בסיוע וחסות אמריקאית.

הם גם מביעים השתוממות לידיעות על הסיוע הצבאי הישראלי לסין, לפחות עקב כישלון מכירת מטוס ה"פלקון". הם אומרים- איך עם ישראל שסבל מהשואה נותן ידו לאפשרות ששואה כזאת תקרה באזור זה ?

4.12.05 – בבחירות המקומיות שנערכו באי אתמול הביסה האופוזיציה בראשות מפלגת ה"קואומינטנג" את המפלגה הדמוקרטית- הפרוגרסיבית שבשלטון. התוצאות מסמלות אצל פרשנים, הבעת אי-אימון בנשיא צ'ן-שוי-ביין, התומך בשמירה על עצמאות האי.
לפני הבחירות איים הנשיא כי ניצחון לאופוזיציה יפגע בריבונות האי אך מעשי השחיתות הרבים בהם היו מעורבים אנשי הנשיא פגעה בתדמיתו ובפופולריות של מפלגתו.
הקואומינגטאנג זכתה ל-51% מהקולות וקיבלה 14 מתוך 23 המחוזות והעיריות שבאי. המפלגה שבשלטון זכתה ב-6  מושבים בלבד כאשר גם ב-3 המושבים הנותרים זכו בעלי-ברית של הקואומינגטנג.

9.1.06 – סין ממשיכה במאמציה הדיפלומטיים לסכסך בין המפלגות הפוליטיות בטייוואן, במיוחד אחרי ניצחון האופוזיציה הלאומנית בבחירות לפני כחודש. האופוזיציה דוגלת, באופן עקרוני, באיחוד עם היבשת. ראשה, מנהיג המפלגה הלאומנית, מא אינג-ג'או, חזר והבטיח להמשיך במאבקו לחידוש הטיסות הישירות ושירותי-התחבורה לסין. הוא הזהיר כי אם הממשלה תנסה להכשיל צעד זה, הוא יפעל לקיום משאל-עם בסוגיה.

כדי לשפר את יחסי-הציבור שלה השתמשה סין שוב ב"דיפלומטיית הפאנדה" בהציעה שי בן שני דובים צעירים, בני שנה. הרעיון הועלה כבר במאי עת ביקרו בבייג'ין 2 מבכירי האופוזיציה. היה זה הביקור בדרג הגבוה ביותר מאז הפרידה בין שתי הישויות ב-49.
הממשלה הגיבה בקרירות בטענה שעל סין היה להתייעץ קודם להכרזה איתה. אמנם אין קשרים דיפלומטיים בין המדינות אך יש שר בממשלה האחראי על קשרים עם בייג'ין. הוא הכריז שהיה בצעד הסיני "משום זלזול חמור ". למרות תגובת הממשלה שני גני-חיות בטייוואן כבר הביעו נכונות לקבל הגורים.

טיבט

המחוז הסיני הנקרא "שיזאנג" הוא למעשה טיבט. גודלה בערך כמו של אירופה, 1.2 מיליוני קמ"ר ואוכלוסיה דלילה של כ-6 מיליון תושבים. רוב רובה הוא רמה בגובה 4-5 אלפי מ. איזור צ'אמדו שבמזרחה נמוך יותר- רק כ3900- מ,  הוא אגן הניקוז ליובליהם העליונים של הנהרות סאלווין, המקונג והיאנג-צ'ה (מטיבט יוצאים גם הנהר הצהוב, הגאנגס, הברהמפוטרה וההינדוס). באזור זה יש משקעים רבים ובעמקים שבו חיים רוב האוכלוסייה הטיבטית המגדלים שעורה, בעיקר, שמגרגריה הקלויים יוצרים חיטה אפורה הנקראת טסמפה ומהווה בסיס עיקרי לתזונתם. מעל העמקים חיים ברמות רועים נוודים-למחצה המגדלים כבשים, יאקים וסוסים.

אי-אפשר לדון בסוגיית-טיבט בלי להתייחס לעברה. אנו מכירים את הישות הטיבטית מתיעודים החל במאה ה-7. אז פשט צבאה מחוץ לגבולותיה ובזז ושדד את שכנותיה ביד קשה. זה היה תחת שלטונו של המלך סונגטסן גאמפו שכבש את נפאל וגבה מיסים מהחלקים המערביים של יונאן.

לאחר מותו פשטו הצבאות והשתלטו על דרך המשי ובתוכה על העיר החשובה קאשגר. עם התנגדות סין של טאנג, שרפו והחריבו הטיבטים את העיר הקיסרית דאז, צ'אנג-אן (שיאן).
רק ב-842 נעצרה התפשטותם לאחר רצח המלך והתחלקות ממלכתו לנסיכויות רבות עצמאיות. מאז נשארו הצבאות בתחום טיבט אך השלטון החילוני התחלף בזה של כהני-דת בודהיסטים.

הבודהיזם הגיע לטיבט כבר במאה ה-3 לספירה והתפשט בתוכה תוך אימוץ והטמעה של מנהגים אנמיסטים של דת ה"בון" המקומית. כך עד המאה ה-7 ובמאה ה-9, לאחר התפרקות הממלכה כאמור, קיבלו המנזרים אופי פוליטי ובתוכם נוצרו סיעות פוליטיות.

ב-1641 חיסלה כת הגלוקפה (הכובעים הצהובים) את כת הכובעים האדומים.
כדי לבצר את שלטונם אימץ מנהיגם של הצהובים את התואר "דלי-לאמה" שפירושו "אוקיינוס החכמה" ונחשב מאז כמלך-אל. מאז כל דלי-לאמה נחשב ליורש של קודמו (כדי לשמר רציפות). לאחר מותו סורקים נזירים מוסמכים לכך, את הארץ ובודקים כל התינוקות שנולדו מאז. על-פי סימנים מיוחדים מובהקים הם קובעים מי היורש ומכתירים אותו.

עם נפילת שושלת צ'ינג זכתה טיבט לעצמאות אך היא נותרה ממלכת-כוהנים תיאוקראטית שהתבססה על התייחסות לכל העם כאל צמיתים וניצולם המלא. סין ניצלה המצב כדי להשיג נוכחות אסטרטגית על "גג העולם" תוך שליטה במעברים להודו וכל הסביבה. היא טענה שהיא משחררת את הטיבטים ממצבם הקשה ומצרפת אותם לכוחה העולה. הפלישה החלה באמצעים "דמוגרפים" כאשר יותר ויותר בני "האן" נכנסו לטיבט ומ-1949 למעשה שלטו בה.

ב-10 במרץ 1959 (שמאז הוא יום השנה לדיכוי) הם החליטו לסלק את הדלי-לאמה מדרכם כי סירב לתת גיבוי לברוטליות שלהם. הטיבטים יצאו לרחובות כדי להגן על מנהיגם. הסינים הפגיזו את העיר ואת ההמונים, החריבו חלקים מארמון הדלי-לאמה, טבחו באלפים ואסרו אלפים. אז נהרסו אלפי מנזרים, ושכיות-חמדה יקרות ועתיקות נשדדו. הפנצ'ן-לאמה שיתף פעולה עם הסינים (אח"כ התחרט על-כך).

הדלי-לאמה הנוכחי, שרבים בעולם מכירים את דמותו החיכנית, שפתו האנגלית השוטפת וחברותו עם ריצ'רד גיר וסלבריטיס רבים. ב-1989 זכה בפרס-נובל לשלום עקב הטפתו לאי-אלימות ברוחו של גנדי. הוא גדל כילדם של איכרים מצפון-מזרח טיבט. בגיל שנתיים אותר ע"י הנזירים כיורשו של קודמו ובגיל 6 כבר החל לימודיו כנזיר.
ב-1959 הוא נמלט יחד עם 80,000 תומכים לצפון-הודו הסמוכה וקבע את מקום גלותו, עם ממשלתו הגולה, בדרמסאלה. מאז יצאו עוד לגלות וכיום הם נאמדים ב130,000 שרובם חיים בהודו.

לגולים מותר לחזור לטיבט בתנאי שיצהירו כי הם מקבלים את הריבונות הסינית. הצעירים אינם מנצלים זאת אך במשך השנים נוצרה מעין "הסכמה בשתיקה" עם השלטונות הסינים על-פיה הקשישים שבקרב הגולים מורשים לחזור בלי שיאלצו להצהיר, כדי שיוכלו להתאחד עם משפחותיהם לפני מותם.
סין עצמה משקיעה משאבים בשיפוץ המקדשים הטיבטיים העתיקים שנותרו מתוך כ-1600 המקדשים שהיו בטיבט לפני-1959, כדי לזכות בקצת אהדה מהאוכלוסייה.

במהלך השנים נעשו ניסיונות לשחרר את טיבט בכוח הזרוע. בשנות ה-70 קמה מחתרת שניהלה מאבק צבאי בסינים בסיוע של ארה"ב ונפאל (נפאל חששה מהשתלטות סינית גם עליה) אך הסיוע הנפאלי הופסק די מהר עקב סכסוכים פנימיים בנפאל והפעילות חדלה.

חלק מהמאמץ לעצמאות, גם אם רוחנית בלבד, על-פי דרך הסובלנות שקבע הדלי-לאמה, היא לשמור תמונות וחפצים שונים של הדלי-לאמות לדורותיהם. אלה חבויים במקדשים ובמקומות-מסתור בגבהים רבים.

כמה דברים מעלים את שאלת טיבט דווקא עכשיו:

• הסינים סוללים מסילת-ברזל שתהיה הגבוהה בעולם, בין סין לבין מרכז טיבט. המסילה בת אלפי הק"מ תתחיל לפעול, על-פי התכנון ב-2007. הטיבטים חוששים שקצב הגירת ההאנים יגבר מאוד והם, הטיבטים, יהפכו למיעוט בארצם שלהם, כפי שקרה לאויגורים המוסלמים בחבל שינזיאן שמצפון להם שהם היום מיעוט.
• הנקודה השנייה היא הגיעו של הדלי-לאמה לגיל 70 ובעקבות-כך עליית השאלה מה יקרה עם טיבט לאחר לכתו בדרך כל הארץ. הוא עצמו אמר לאחרונה בראיון עיתונאי "מותי יהיה מבחינת נסיגה קשה".
  כי אכן, דמותו של הדלי-לאמה היא מיוחדת ומושכת אחריו תומכים ומעריצים. ההודים נתנו לו מרחב מחיה יפה בדרמסאלה שם  קיימת שכונה טיבטית ומטופחת התרבות הטיבטים בבתי-ספר ובמנזרים. המפלט הטיבטי הזה מושך 2500-3000 טיבטים הבורחים בשנה להודו, יותר משליש מהם מתחת לגיל 14. בתי-הספר נותנים חינוך ברוח הטיבטית אך במבט מפוקח נשמעות טענות שמצד אחד החינוך אינו מספיק עמוק ומאידך אין נותנים להם כלים מספיקים איתם יוכלו להתמודד עם אתגרים עכשוויים  מול הצעירים ההודיים, למשל להתקבל לאוניברסיטאות.
  מזווית אחרת אומרים כי כמחצית מאותם צעירים לא יחזרו לטיבט גם אם תקבל עצמאות מלאה ומאידך אומרים עליהם כי הם מלינים על הדלי-לאמה כי הוא מתון מדי בתביעתו לאוטונומיה בלבד כאשר ,לדעתם, הוא צריך לעמוד על עצמאות מלאה לטיבט.

האפשרות להסתלקותו של הדלי-לאמה בלי פתרון צריכה להדאיג את סין. משנת 2002 התקיימו 4 סבבי שיחות בין נציגי הדלי-לאמה לבין פקידים סינים. אופטימיסטים רואים בכך סימן שסין מבינה הצורך להגיע לפתרון כלשהו. פסימיסטים טוענים שסין רק משחקת בהם, רוצה לסבר דעת הקהל הבינלאומית ולהרוויח זמן.לפיהם סין רואה בדלי-לאמה לא פתרון או סיוע לו אלא את הבעיה עצמה. לכשילך, תסתלק מאליה הבעיה.

אפשר להביא שני תרחישים, או יותר, למה שיקרה לאחר מותו : מאז ומתמיד, כמו בארצות אחרות, היה תהליך מציאת יורש למנהיג מת, מסובך ומורכב מתככים, קבוצות-לחץ, סערות ופילוגים. כפי שבימי-הביניים היו 2 ואף 3 אפיפיורים בעת ובעונה אחת, יכול להיות שימצאו מספר ילדים ראויים להיות היורשים. מאחרי כל אחד תעמוד קבוצה שתאבק עליו. הקבוצות ילחמו אחת בשנייה , תיווצר מעין מלחמת אזרחים וסין "תאלץ" לפעול בכוח כדי להפסיקה, מה שלא יגיד העולם (בדומה לפלישת התורכים לקפריסין).

אופציה אחרת היא של התערבות סינית בחשאי בהליך הבחירה מראשיתו. מי שעומד בראש וועדת-החיפוש הוא הכוהן הבודהיסטי הראשי, הפנצ'ן-לאמה. הפנצ'ן ה-10 מת  ב-1989 ובתואר נושאים כיום 2 צעירים- אחד מהם מוכר ומקובל על הדלי-לאמה ורוב הטיבטים והשני מוכר ונתמך ע"י הסינים. סין עשויה ל"כוון" את הפנצ'ן שלה לבחירת יורש כרצונה מה גם שיש לה "השפעה" גם על הפנצ'ן ה"טיבטי" מאחר והיא מחזיקה אותו במעצר-בית מאז 1995 "לשם הגנתו".

יתכן שהרכבות הראשונות שתפרוקנה מתיישבים האניים בטיבט תהפוכנה את "השאלה הטיבטית" למשהו אנכרוניסטי וספרותי. יתנו להם לשמר את מורשתם ותרבותם כפי שנותנים לבני- השבטים ביונאן, סצ'ואן וכו' אך ישות עצמאית טיבטית לא תהיה יותר לעולם.

נקודה אחרונה- בעולם קיימים למעלה מ-300 ארגונים של ידידי טיבט. הזכרתי כבר את ריצ'רד גיר שאף הפך לבודהיסט בנוסח טיבטי. בארץ ישנה אגודת יטי"ב(ידידי טיבט בישראל) המארגנים פעילויות שונות.

פנג-שווי

פירוש המונח "פנג-שווי" הוא: רוח ומים. זהו אוסף של עקרונות עתיקים שמקורם בסין ומבוססים על ספר עתיק בשם "אי ג'ינג", הוא "ספר התמורות". הסינים מאמינים שאיכות החיים תבוא כשיהיה איזון. המיקום והסביבה בהם האדם עובד וחי חיוניים לאורח חייו והם יקבעו אם בריאותו תישמר, אם תשלוט הרמוניה בחייו ואם עסקיו יצליחו.

יש אסכולות וגישות שונות לגישה שאינה נחשבת כמדע למרות קיומו של מכשור מורכב ונוסחאות לחישובה. בעיקר היא נשענת על היגיון פשוט כמו שמירת הסדר. מירוק מראות וחלונות והשלכת פרחים נבולים מהבית.

האמונה מתבססת על האנרגיה החיונית הזורמת בגופנו ונקראת "צ'י". פנג-שווי טוב מתקיים כאשר יש זרימה והצטברות טובה של צ'י. אם הצ'י נתקע או זורם מהר מדי זה לא טוב. כדי ליצור איזון יש להביא בחשבון את יחסי-הגומלין של מרכיבים שונים ובהם היסודות אדמה, מים, אש, מתכת ועץ. לתוך כל החישובים צריך להביא לידי ליידי- ביטוי גם את הגודל, המשטחים, העומקים והצבעים שכולם יחד יוצרים אוירה או תחושה.

בפנג-שווי טוענים ש"מיקום זה הכול". על מבנה להיות מוגן מאחור בהר ורצוי שיהיה זה מצד צפון. מכיוון דרום צריכים לזרום מים נקיים. המיקום נקבע באמצעות סמלים של צב היושב גבוה ומסמל הגנה ויציבות, משמאל יושב דרקון שהוא גבוה במעט מהנמר שיושב מימין. כך כאילו מחובק המבנה משלושה כיוונים, כילד המחובק ע"י הוריו. מול מבנה המוגן היטב צריך להיות משטח פתוח שיאפשר לציפור הפניקס האגדית להתעופף בעתיד.

בסינגפור ובהונג-קונג שבהן אוכלוסיות סיניות גדולות, קיימים תנאים אופטימליים. שתיהן מוקפות הרים מצפון ושתיהן נושקות מדרום לים המביא להן שפע ע"י הספינות . הם מקפידים מאוד על מיקום המבנים וצורת בנייתם. כשאנשים באים לקבל יעוץ לקראת קניית או בניית דירה, מחשב המומחה הבודק לא רק את תכנית הדירה או המשרד אלא גם את השנה, החודש, היום והשעה בה נולדו, כדי לבחון השפעת הגלקסיות הקרובות והרחוקות. יש להביא בחשבון, לדעתו, את כל האנשים החיים בבית או כל העובדים במשרד כי גורלו ומזלו של כל אחד משפיע על כל האחרים.

בודקים גם את הגיאולוגיה של המקום, משיכות מגנטיות, בקעים גיאולוגיים ועוד. לשיטת הבדיקה קוראים "גיאומנסיה" היינו, אסטרולוגיה המשולבת עם חישובים מתמטיים.

על-פי תורת הפנג-שווי השדים נוהגים לנוע בכיוון ישר אך אינם מסוגלים לפנות ב-90 מעלות. על-כן כניסה לבית סיני מסורתי תהייה תמיד בזוית לדרך ומול הכניסה יהיה מסך כלשהו למנוע כניסת השדים. הם ידאגו כי הכניסה לבית תהייה בצורה מעגלית.

כיוון ש-4 הנושאים בהם עוסקת השיטה הם- עושר, אושר, חיים ארוכים וצאצאים בריאים ,ואלה הנושאים העיקרים בחייו של כל סיני, תפסה השיטה מקום חשוב בחייהם של הרבה סינים.

על-כן ברוב הבתים הסינים השתדלו לבנות את הבתים כאשר הפתח לכיוון דרום.בחורף השמש נוטה דרומה ומאפשרת לאור לחדור פנימה ולספק אור וחום. בסין בכלל נחשב צד דרום לצד ממנו באים דברים טובים בעוד צד צפון, ממנו באו, למשל, השבטים הנודדים והמונגולים, נחשב לצד המסוכן.

כך לקראת בנית ערים שלמות, שכונות, מבני-ציבור כפגודות ומקדשים וכן החלוקה הפנימית של חצר בית והריהוט בתוך חדרי-בית.

המים נחשבים לאחד מהאלמנטים החזקים בטבע והם מסמלים עושר ומזל. מים הזורמים פנימה מסמלים עושר שיבוא. המים נחשבים גם לאוגרי-אנרגיה ועל-כן בבתי-עסק רבים מוצב אקווריום או מזרקות המזרימות מים פנימה כדי לשמר את הצי של העסק.

השיטה התחילה לפעול כבר במאות השלישית והרביעית לספירה. הותקפה במהלך ההיסטוריה ע"י גורמים רבים ובמאה האחרונה ע"י הקומוניסטים. בכל-זאת שרדה והיום נפוצה לא רק בסין אלא במקומות רבים בעולם כולל ישראל.

כך, אם חוזרים ל"עיר האסורה" "הנהר המוזהב" שנבנה מלאכותית בצד הדרומי, מתעקל ושובר בכך את המבנה הסימטרי של הארמון.

קונפוציוניזם

קונפוציוס לא היה אל או בן-אל ולא היתה לו הארה, כפי שאמר עליו וולטיר, ובכלל לא רצה להקים דת. נולד למשפחה ענייה במאה ה-6 לפה"ס בעיר צ'ו-פו במחוז שאנדונג ,נהיה לפקיד בשירות המדינה וידע להתבונן על הנעשה סביבו. במסגרת עבודתו קרא רשומות היסטוריות בארכיון הממלכתי, התמחה במנהגים ובסדרים הקדומים של הקרבת הקורבנות לרוחות-האבות ובחן את היחסים בין המלך, הנסיכים, האצילים והיועצים. בין השאר חינך תלמידים רבים שבאו מהמשפחות המכובדות של המדינה.

מתוך כך הציע הצעות לשיפור שלא התקבלו ע"י הממונים עליו. בסה"כ עבר מתפקיד אחד לשני בלי להגיע למשהו בכיר. בגיל 50  פרש ובמשך 13 שנים הסתובב במחוזות השונים וניסה לתת עצות לשליטים שונים, בלי שהתבקש, איך לשפר את שליטתם, תוך חיפוש אחר אחד שיסכים לנסות את דרכו.

הוא חזר למולדתו מתוסכל, עסק בהוראה ובעריכת ספרות סינית קלאסית ומת בן 72, בשנת 479 לפה"ס כשהוא משאיר אחריו ספר אחד, "מאמרות", "לון-יו", שכנראה באמת נכתב על-ידו. הספר כולל משפטים קצרים, שלו ושל תלמידיו, קטעי-שיחות ביניהם ואנקדוטות שונות אודותיו.

כמו בהרבה דתות, תלמידיו או מעריציו הם שעשו את העבודה. במאה ה-4 לפה"ס הופץ ספר עם עקרונותיו והם חדרו למודעות הלאומית. בהמשך הייתה הכרת כתביו אחת הדרישות בבחינות למשרות ממשלתיות ופתגמיו טפטפו מטה אל כל רובדי האוכלוסייה.

בתקופת שושלת חאן אומץ הקונפוציוניזם כדת המדינה, כתביו הפכו לבסיס להכנתם של עובדי המדינה וכאלה נותרו עד סוף הקיסרות ב-1911.  יותר מכך- במאות ה-7 וה-8 כבר ניבנו מקדשים לזכרם של קונפוציוס ותלמידיו ובתקופת סונג כבר היו מאמריו לבסיס לכל מערכת החינוך.

היה קל לעם להתחבר אליו- הוא עסק קודם-כל בסדרים הפנימיים שהיו כבר קיימים בתוך החברה-הנשים צריכות לציית לגבר, האחים הצעירים לבוגרים מהם, הצעירים בכלל לזקנים, כל אחד לבכיר ממנו וכל האוכלוסייה –לקיסר. הקיסר נחשב להתגלמות החכמה וכל המעלות הקונפוציוניות והוא עומד, כאילו, בראש המשפחה הסינית הגדולה. היה קל לאנשים לקבל זאת ובודאי לקיסרים ולשליטי-המשנה השונים. החובה של כל שיכבה לציית לבכירה ממנה וחיזוק הקשר המשפחתי אל רוחות-האבות ודרך זה לעוד אמונות-טפלות שונות- יצרו מערכת של יראה וכיבוד. התפישות גם יצרו, עד היום, את התחושה שעשיית מעשה מביש גורמת לאבדן "פנים", בושה לכל בני-המשפחה עד רוחות- האבות.

בתחילה עסק קונפוציוס בדברים פשוטים ובסיסיים. הוא לא עסק בעל-טבעי, כמו הדאואיסטים, ולא בשאלת המוות ומה שאחריו. הוא כיוון את תלמידיו ללימודי תרבות, היסטוריה, שירה, מדע ואיך לעצב ולשפר את אופים. הוא אינו פוסק הלכות ולא מניח הנחות מטפיסיות. הוא מציע דרך של חשיבה אנלוגית- מן המוכר יותר אל המוכר פחות.

חוסר האמון שלו בשיטות הקיימות הביאו להכרה שמדינה תרבותית יכולה להתקיים רק אם ניהולה נמצא בידי אנשי-מוסר שקיבלו חינוך כללי לא מקצועי אך נרחב ושאופים עוצב בפעילות מתמדת של לימוד ההיסטוריה, תהיה ואמנויות שונות כגון רכיבה, נגינה, קשתות. אותה שיטה אנאלוגית מנחה אותו גם בחשיבתו המוסרית- ממה ששנוא עלי אלמד מה שנוא על זולתי. מהיחסים בין אב לבנו אני מסיק על היחסים בין השליט לנשלט.

משהו מעקרונות אלה נשמר גם מאוחר יותר כאשר למחשבה הקונפוציונית נוסף מימד מטאפיסי המחבר את עולם האדם עם עולם הטבע. הנחלת התפישה הוסדרה באמצעות הבחינות.

היו 3 רמות של בחינות :מי שעבר את הבחינה הראשונה קיבל תפקיד זוטר בעירו או בפרובינציה בה חי. הוא היה רשאי לגשת לבחינה השנייה שהייתה הרבה יותר קשה. לדוגמה אם לבחינה הראשונה היה צריך להכיר 1000 סימני-כתב, לשנייה היה צריך כבר 2000 או 3000. מי שעבר השנייה היה יכול כבר לקבל משרה בבירה או בהנהלת המחוז. בודדים היו ניגשים לבחינה השלישית. היו צריכים להכיר 10000 סימני-כתב, להיות בקיאים בכל הספרות שנכתבה עד זמנם, בפרשנויות לכתבי-הקודש וכדומה. רק מעטים מתוכם עברו את הבחינה. מי שנכשל היה יכול לגשת שוב ושוב ללא הגבלה. ידוע על כאלה שעברו את הבחינה השלישית 20 שנים ויותר אחרי השנייה. אלה זכו למעמד מאוד מכובד. קיבלו התעודות אישית מהקיסר ומוקמו בראש ההיררכיה הקיסרית.

צריך להעיר כי, כמו אצלנו, בד"כ מי שיכול היה ללמוד כולל הסתייעות במורים פרטיים, היו בני משפחות עשירות. לא כולם הלכו לבחינות ולמינהל הממשלתי. חלקם נהיו סופרים, משוררים, ציירים ופוליטיקאים. בכל אופן הם השתייכו כולם לשכבת האינטליגנציה שכקבוצה הייתה בעלת כוח ששאפה להמשך השיטה הקונפוציונית.

עוד הערה, למען הסדר הטוב. זו לא היתה השיטה השלטת והבלעדית בתקופת הקיסרות. מראשיתה הושפעה הקיסרות גם מהפילוסופיה "הלגליסטית" שהתנגדה לבסיס הקונפוציוני של אישיות דגולה וחינוך וסברו כי רק מערכת "לא אישית" מפורטת של חוקים, עונשים ופרסים יכולה לשמש ככלי יעיל לשלטון. בהמשך הדרך חדרו גם הדאואיזם וגם הבודהיזם למחשבה השלטונית.

מעמדו של  הקונפוציוניזם התערער בסוף המאה ה-19. עליונותו של המערב, מכל הבחינות, והצלחתה של יפן כיוון שהתמערבה, היו גלויות לעין. קמה אינטליגנציה חדשה, מודרנית, תושבת הערים, ואיתה שיכבה נכבדה של תלמידי-תיכון, סטודנטים ומורים וגם עיתונאים, סופרים ומתורגמנים, שחלק מהם למדו מחוץ לסין, למשל ביפן או בארה"ב, קראו ספרות מערבית והתחילו לשאול עצמם שאלות ובהן- האם מצבה העגום של סין נבע עקב השמרנות והקפיאה שיצרה ההיצמדות אליו.

עם הקמת הרפובליקה בוטלה כל שיטת הבחינות, עברו לכתיבה בשפה המדוברת ואומצו אידיאולוגיות מערביות.

הממשלה הלאומנית דווקא ניסתה להפיח רוח באידיאולוגיה הקונפוציונית ולהתאימה לרוח המאה ה-20 ולאידיאולוגיה הלאומית. ההצלחות הכלכליות של טייוואן, סינגפור וקוריאה הדרומית הביאו לדיבורים על עליונות ה"אתוס הקונפוציוני".

בראשית התקופה הקומוניסטית הוא נדחק הצידה שכן ראו בו מחנך פיאודלי ובגישתו לקשרי-המשפחה והערצת אבות- האומה ראו איום. במהלך "מלחמת-התרבות" נעשה מסע הכפשה נגדו. רבים מהפסלים בעיר מולדתו צ'ו-פו נופצו לצהלת ההמונים. כן נהרסו בנייני-פאר קונפוציונים בערי- השדה.

סין המודרנית חוזרת אליו. הרבה מבני-ציבור מקושטים בפסוקים מאמרותיו. ב-1979 נפתחו המקדשים בצ'ו-פו מחדש ומיליונים הושקעו בשיקומם. התיירות הגדלה והעובדה כי בעולם הרחב קונפוציוס מזוהה עם סין, ולהיפך, הביאו למחשבה שכדאי להשקיע בו.

אגב, בצ'ו-פו חיה משפחתו מאז מותו, ברציפות, במשך 2500 שנים. כחמישית מתושבי-העיר טוענים שהם צאצאים ישירים שלו. הוא קבור ב"יער הקונפוציוני" הפארק הלאומי הגדול ביותר ובית- הקברות השמור ביותר בסין. האחרון בצאצאיו, הדור ה-77, ברח ב-1949 לטייוואן.

הבודהיזם בסין

זהו סיפור יפה על נסיך הודי בן המאה ה-6 לפה"ס שחי טוב בעושר רב בחצר אביו. כבר בגיל צעיר היה בעל-מחשבות ותהיות על העולם. אביו, מתוך כוונה טובה, עשה הכול כדי לחסום אותו מפני העולם החיצוני. בגיל 18 הושא לבת-דודתו והוליד ילד, אלא שיום אחד יצא לטייל מעבר לחומת הארמון ובסיוריו נתקל בזקן חולה ובעוני ובמכאובים. הוא המשיך בשאלות על מהות החיים ובהיותו בן 30 נטש את משפחתו הקרובה ויצא לחפש את התשובות .בין השאר,חיפש התשובות באמצעות שיטות יוגיסטיות שהיו ידועות ובהרעבת עצמו כמעט עד מוות.

פרשנים לבודהה מדגישים כי כולנו מודעים לעובדה שיום אחד נזדקן, אולי תוך סבל מסוים ובסוף נמות. אלא שיש פער בין הידיעה בראש שהיא שכלתנית ובין הידיעה בלב שהיא רגשית. מתי אדם חש פחד מוות ? כשהמחשבה על המוות מגיעה אל לבו.

כשבודהה הבין וחש בלבו את צער-העולם ובנוסף את האינסופיות של המצב החרדתי עקב גלגול-הנשמות- התעקש לחפש התשובה לשאלה "למה?" ואת הפיתרון.

על-פי המסורת, נרדם יום אחד תחת עץ "בנייאן" (פיקוס ענף וקדוש) והתעורר בעל "הארה".

אחת השאלות הגדולות שהעסיקו את העולם ההינדואיסטי, לתוכו הוא נולד, היא מה יקרה איתם לאחר מותם. ההינדים האמינו בגלגול נשמות. הם גם האמינו ונהגו בהפרדה מלאה ונוקשה בין ה"קאסטות", שכבות החברה, השונות. ההפרדה הייתה מבחינת התרועעות ובודאי נישואין. החשש הגדול היה פן יתגלגלו למישהו מדרגה יותר נמוכה, וחלילה לכת הטמאים או אפילו לבעל-חיים.

ההארה שהייתה לבודהה אמרה – יש פיתרון. על-ידי התנהגות נכונה בחייו, כל אחד יוכל לצבור "נקודות-זכות" שיעלו את סיכוייו להתגלגל גלגול טוב ומי שיהיה מאוד טוב במאמציו יגיע אף לתכלית – ל"נירוונה", השלב הסופי בו הנשמה משתחררת מעול הגלגולים וזוכה לשלוות-נצח.

ה"קארמה" היא סך כל הפעולות שאדם עושה או עושים אחרים, שהוא משפיע על עצמו ועל גורלם של אחרים ולהיפך, הם משפיעים בפעולותיהם על גורלו.

כדי להגיע לכך הוא קבע מספר עקרונות :

הדבר הראשון הוא להבין את 4 האמיתות הנאצלות:

1. מהי האמת על הסבל-הלידה היא סבל, המחלה, הזקנה,המוות, הקרבה לשנוא, הריחוק מאהוב, היעדר הרצוי,. כל מה שקשור ל-5 המרכיבים של "האני" הם סבל- גוף, רגשות, מחשבות, רציות, ותודעה.
2. מהי האמת על מקור הסבל-ההשתוקקות ואיתה העונג והתאווה. זו הסיבה שאנו נולדים פעם אחר פעם ומבקשים לנו הנאות פעם אחר פעם. ההשתוקקות להתרגשות החושים לקיום להפסקת הקיום- כל אלה מקורות הסבל.
3. האמת על הפסקת הסבל – חידלון ההשתוקקות, פרישה ממנה,דחייתה, ביטולה,התנתקות, השתחררות.
4. האמת על הדרך להפסקת הסבל – ישנם 8 נתיבים הם 8 העקרונות הנעלים של הבודהיזם :השקפה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, מעשה נכון, אמצעי-מחיה נכון, השתדלות נכונה, תשומת-לב נכונה, התרכזות נכונה.

בבודהיזם הקדום הייתה הנירוונה אפשרית רק לנזירים. בסרי-לאנקה ובבורמה סובבים החיים הדתיים עד היום סביב מוסד הנזורה. זהו בודהיזם התרוודה ("דרך הזקנים") השמרנית והנחשבת לדרכו האמיתית של בודהה. השפה הקדושה שלה היא ה"פאלי" ולא הסנסקריט. אין בה בודהיסאטפות והדגש הוא על פעולת היחיד למען עצמו. היא נפוצה בבורמה, לאוס, קמבודיה, סרי-לאנקה ותאילנד.

בבודהיזם המאהיינה שהתפתח בהודו 500 שנים אחרי בודהה, נוצרה האפשרות לכל אדם להגיע לנירוואנה בסיוע ה"בודהיסאטפות". אלה הם אותם צדיקים שהגיעו למעלה גבוהה ביותר והיו יכולים להגיע בעצמם לנירוואנה אך ויתרו על כך כדי לסייע לשאר בני-האדם. המאאיינה מכונה "המוביל הגדול" ונפוצה יותר בארצות הצפוניות- סין, טיבט, מונגוליה, קוריאה ויפן.
כך נוצר בבודהיזם פנתיאון של אלים, מעבר לאלים ההינדואיסטים, מקרב הבודהיסאטפות. אלת הרחמים הסינית, למשל, גואן-יין, היא גלגול של אחד מהם. מתייחסים אליה כאלה לכל דבר והיא משמשת דמות האישה העליונה, בדומה למריה בנצרות.

אמנם הבודהיזם צמח מתוך ההינדואיזם אך יש כמה הבדלים:

• הוא אינו כולל סגידה לאלים. הוא דוחה את שיטת ה"קאסטות", למרות שמכיר בקיומה בהודו.
• מכיר בעקרון גלגול הנשמות אך מתנגד לקיום "אני" אחד קבוע. אין נשמה קבועה שהיא זו שחוזרת ומתגלגלת. אנו לא דבר קבוע. כשאדם מת נשמתו מתערבבת בכלל הנשמות וכאשר היא נולדת מחדש אינה מה שהייתה. בדומה לזרם מים שזורם לתוך אגם- ולתוך האגם נכנסים מים גם ממקורות אחרים- כשהוא יוצא מצידו השני של האגם- אינו מה שנכנס.

הבודהיזם התפתח מאוד כאשר הקיסר אשוקה מהודו המיר דתו במאה ה-3 לפה"ס (מה שעשה קונסטנטינוס לנצרות 600 שנים אח"כ). בסין התגלה הבודהיזם כאשר הקיסר מינג משושלת חאן התעניין בו. הוא שלח משלחת בשנת 69 שחזרה עם כתבים בודהיסטים, שני נזירים וצלמית אחת של בודהה. מאות שנים אח"כ נסעו נזירים כמו שואן דז'אנג, הביאו הכתבים במלואם ותרגמום לסינית. אז צצו מקדשים ומנזרים בכל סין ושימשו גם כמרכזים-קהילתיים, אכסניות לעולים-לרגל ובתי-יתומים. הם צברו עושר רב מהתרומות שהביאו העולים-לרגל והקימו איתו בנקים להלוואות. הם למעשה תיפקדו כבנקים לעניים עד הקמת הרפובליקה.

אם הזכרנו את הקיסרית צ'י-שי שחששה מקדמה פן תפגע בסמכותה, גם הקיסרים של השושלת הגדולה טאנג נבהלו מאוד מהתפשטות הבודהיזם במאות ה-7 עד ה-9, החרימו אדמות המנזרים ואילצו מאות-אלפי נזירים לנטוש את נזירותם. מאז הם לא חזרו למעמדם.

על-פי האמונה יום הולדתו של בודהה הוא גם היום בו זכה להארה וגם היום בו עלה לשמים (איחוד תאריכים קיים גם ביהדות וגם בנצרות – שמעון בר- יוחאי נולד , הוסמך לרבנות ומת באותו יום). היום נקרא "פורנימה" כשהירח נמצא במלואו. נחגג באביב בסביבות חודש מאי ונחשב לחג החירות. בהלך חגיגות יום-ההולדת המאמינים מתרכזים יותר מהרגיל בזכרו, בדרכו ובדרך שהורה ללכת בה. ניתנות הרבה מתנות ומנחות לכוחות עליונים.

שפת הסימנים של הפסלים

לפסלי בודהה הקדומים, מהתקופה שהייתה קרובה לחייו, יחסו תכונות מאגיות. על כן כל פסל מאז והלאה, שאף לשחזר את הפסל שהוא מפסל תוך שיחזור מדויק ככל-האפשר לאותם פסלים כדי לזכות בחלק מהכוחות ושפסליו יעניקו למבקרים הגנה על-טבעית. ישנן עשרות דרכים להעביר את הרוגע והשלווה של בודהה, בה הוא נודע-לעולם שלוו, עונה בנחת ובאדיבות ובאריכות:

• על כל רגל צריכים להיות חרוטים 108 סימנים קדושים.
• אצבעות הידיים והרגלים צריכים להיות כולם בגודל אחיד. אין אפליה.
• כפות הידיים צריכות להזכיר את פריחת הלוטוס (הפרח הקדוש)
• הזרועות חייבות להגיע עד הברכיים (פסל דוד!)
• הנקודה הבולטת במצח מעל לעיניים מסמלת את ההארה.
• תנוחות-גוף נפוצות – יושב, עומד, הולך, שוכב.
  • כשהדמות עומדת- בודהה מרסן את כוחות הרוע ומברך.
  • הולך – חוזר ארצה אחרי שהטיף לאמו ולאלים בשמים.
  • שוכב – אינו ישן גם אם עיניו סגורות. הוא ממש ברגע בו הגיע לנירוואנה.
  • יושב – או במדיטציה, או התבוננות באלוהות, או הנעת גלגל החוק.
  • במדיטציה – שתי הרגלים בתנוחת לוטוס, יד אחת בתוך השנייה בעירסול. מסמלת את המדיטציה הסופית וההארה תחת העץ. הנשימה נעצרת כדי להתרכז באמת ולהגיע לנירוואנה.
  • "תנוחת קריאת האדמה לעדות" – תנוחת לוטוס מלאה. רכינה קדימה כדי לגעת ביד ימין באדמה. יד שמאל פתוחה כקערה מאוזנת. זו מודרה נפוצה המסמלת את נצחונו על אלי השאול והגעתו להארה.
  • "גירוש הפחד" – יד ימין או שתיהן מורמות לגובה הכתפיים כשכך כף פונה קדימה, החוצה. מקובלת לבודהה כשהוא יושב או עומד. האגדה מספרת שכך עצר פיל משתולל. נקראת גם "הענקת הגנה".

הדאואיזם

"דאואיזם" או "טאואיזם" היא הדת היחידה בסין שמקורה בסין לעומת הבודהיזם שיובא מהודו. זו למעשה לא ממש דת אלא תפישה פילוסופית. הרעיונות היסודיים של התפישה נהיו בסיס לתורתן של דתות ואמונות אחרות במזרח-הרחוק ובמאה ה-20 אומצו גם במערב.

פירוש המילה בסינית הוא "דרך" במיוחד במשמעות של תורה ושיטה. לעיתים מופיע הביטוי "טיאן זהי דאו" מושג שאפשר לתרגמו "דרך הטבע". הכוונה היא ליסוד הראשון של הטאואיזם שיש דרך אחת ונצחית בה מתפתח הטבע (היסוד השני של הטאואיזם הוא שלעולם לא יהיה ניתן להבינו במלואו וזה גם מקשה על ההסבר ).

הטאואיזם מיוחס למלומד מהמאה ה-6 לפה"ס לאו טסה. מקובל יותר להסכים כי התפישה התפתחה במשך אלפי שנים ע"י אנשים שונים כולל ספרו הידוע של לאו טסה, טאו טה-צ'נג. תפישת הכתיבה הפתוחה והמתפתחת אופיינית מאוד לרוח הטאואיזם שאחד מהעקרונות הבסיסים שלו הוא שמושגים כמו "אמת", "שקר", "טוב", "רע"- הם מושגים סוביקטיבים ויחסיים ולא מוחלטים. על-כן ספר זה זכה לתרגומים ופרשנויות כמעט כמו התנ"ך.

אמנם הטאואיזם לא התחיל כדת והוא נקי ממיסטיקה ומיתולוגיה אך בשנת 143 לפה"ס ייסד דג'אנג דאולינג באופן רשמי את תנועת המורים השמימים. אלה יצרו בהמשך שורה של אלים, טקסים, קדושים, דיאטות מיוחדות להארכת החיים וסדרי מנחות למתים.  במהלך השנים נוצרו על-בסיסו דתות שונות. כיום פועלות בעולם כ-300 כתות שונות המזהות עצמן במפורש עם הטאואיזם.

בין העקרונות הנוספים הקיימים נמצא את האמונה ביקום קדום, שקדם ליקום שלנו ואת הקשר בין היין ליאנג והרעיון שחיים פשוטים מבוססים על קשר עם הטבע. גם הטאואיזם כמו הקונפוציוניזם, עוסק במשפחתיות צניעות וערכיות, עוסק רבות בשאלות של מנהיגות והקשר בין מנהיג למונהג והמודל שלו גורס שמנהיגות מושתתת על 3 יסודות- חמלה, יעילות וענווה.

ה"דה" הוא עוד מושג בסיסי. פירושו "חוסן". חוסן יושג ע"י איזון בין חסינות-מבנית לבין גמישות. בדומה לטבע בו יש את שני הגורמים האלה גם אצל בעלי-חיים וגם אצל דוממים כך גם בני-האדם יוכלו להגיע לחוסן, כאמור, אם ישמרו על האיזון הנכון. הטאואיזם עוסק רבות בשאלה איך האדם כבודד, האדם במשפחה, ארגונים שונים עד המדינה כולה, צריכים לפעול כדי להגיע לאיזון.

בנוגע לאיזון יש החושבים שהוא יושג במלואו ע"י אי-עשייה כלל אך הטאואיזם מדגיש כי  הכוונה היא כן בעשייה אך כל פעולה תתבצע ע"י איזון עם הפעולה ההפוכה לה.

החל בשנות ה-60 של המאה ה-20 זוכה התפישה לפופולריות במערב. הסיבה הראשונה היא שילדי-הפרחים שמחו למצוא בה מסרים ורוח של אנרכיזם. הסיבה השנייה הרבה יותר רצינית- מדענים ופיסיקאים מצאו כי הרעיונות הבסיסיים של הטאואיזם בדבר העובדה שיש עיקרון אחד מושלם על-פיו פועל היקום תואמים את מאמציהם שלהם לחפש ולמצוא אותו עיקרון מלכד.

לסיכום אצטט קטע מתוך הפרק הראשון של ה"טאו טה-צ'ינג": "הדאו הוא כל דרך אך לא כל הדרך ושמו הוא כל שם אך לא כל השם. האין הוא שמו של אבי היקום והיש הוא שמה של כל אשר בעולם. מה שאיש אינו רוצה לדעת זו המהות ומה שהכול משתוקקים לדעת זו המסגרת. שני אלה, מקורם אחד אך הם שונים בשמם. שניהם הופכים את מקורם לעמוק מכל עמוק- השער לכל מה שמכונה מסתורין "

דרך בורמה

השם "דרך בורמה" הוא למעשה כינוי ל-3 דרכים שונות :האחת היא הדרך המחברת בין לאשיו שבמרכז בורמה עם קונמינג, מהלך 1200 ק"מ מהם 910  בתוך סין (לאחרונה הותחל לסלול בקטע זה אוטוסטראדה). הדרך השנייה היא "דרך לדו" הנקראת גם "דרך סטילוול" ע"ש הגנרל ג'וזף סטילוול שהציע לסללה.  הדרך השלישית היא "דרך באמו" המחברת בין באמו שבצפון בורמה ליונצ'אנג שביונאן.

אנו עוסקים בעיקר בדרך השנייה שעל-שמה נקראת דרך בורמה שלנו, בעליה לירושלים.

ב-1931 השתלטו היפנים, אחרי כיבוש מנצ'וריה, על מזרח סין ואיימו להמשיך מערבה. הצבא הלאומני נסוג מערבה ומנהיגו צ'אנג-קי-שק בחר להלחם בקומוניסטים של מאו במקום ביפנים. הבריטים חששו לנחלותיהם בהודו ובאזור והאמריקאים רצו שהסינים ילחמו ביפנים כדי שלא יעסקו בנחלותיהם הם באוקיינוס השקט. כך נולדה ב-1937 התכנית המערבית לסייע לסין. בהסכם התחייבו הסינים להקציב רבע מיליון פועלים שיסללו דרך יציבה על- בסיס הדרך העתיקה, עד גבול בורמה, שהייתה עד אז חלק מהודו הבריטית. ההודים תרמו מאות-אלפים פועלים שיסללו הדרך בהרים שבגבול הבורמזי. מטרת הדרך היה להעביר מזון, אספקה כללית, תרופות, ציוד-לחימה ועוד שיגיעו באניות עד נמל רנגון, משם ברכבת עד לאשיו וממנה לקונמינג בדרך הסלולה החדשה. כל זאת לסייע לסין במלחמתה ביפנים. רצה הגורל והדרך כמעט ולא נוצלה שכן היפנים פלשו וכבשו את בורמה ביעף בדצמבר 41 והדרך נסגרה. במקומה המשיכו השיירות האוויריות של "הנמרים".

עוד שלוש הערות:

• אנו זוכרים גם את "כביש המוות" שהיפנים סללו בתאילנד בדרך לאותה בורמה שהגשר על הנהר "קווי" היה חלק ממנה.
• אנו זוכרים היטב גם את אורד וינגייט שבדרגת בריגדיר-גנרל פקד על חטיבה 77 של הצבא הבריטי ואירגן במשך 3 שנים פעילות מיוחדת מאחרי הקווים היפנים, עם ה"צ'נדיטים" שלו עד שנספה ב-24 במרס 44 כשמטוסו התרסק.
• כוחות הברית סמכו על הסינים שיעסיקו כוחות יפנים בסין. היה מאמץ ואף בשלב מסוים, אילוץ של הכוחות הלאומניים לחבור ולשתף-פעולה עם הקומוניסטים. אך זה לא הצליח. צ'אנג-קי-שק היה גם נרפה וגם מושחת וגם רצה לחסוך חיי חייליו כדי שילחמו, עם תום המלחמה כנגד הקומוניסטים. אמנם למעלה מ-2 מיליון חיילים יפנים רותקו בסין אך זה לא היה מספיק. זה היה אחד הגורמים המרכזים בהחלטת האמריקאים לחפש נשק להשמדה בלתי-קונוונציונלי, האטום, והחלטתם להטיל הפצצות ביפן באוגוסט 45. אפשר לחשוב איך העולם היה נראה אם הלאומנים היו עושים חלקם !

הקצה המערבי היום של רחוב רנמין-לו בקונמינג הוא קצה הדרך שהובילה ללשיו שבבורמה. במשך שנות המלחמה שירתו טייסות בריטיות ואמריקאיות, "הנמרים" כשטסו בגובה 5000 מ מעל ההרים והביאו אספקה לאזור קונמינג.

האורז

גידול מיוחד במינו – הוא גם דרך-חיים מחייבת, גם מזון עיקרי ולעיתים בלעדי, לאוכלוסיות שלימות וגם הגידול החקלאי הנותן הכי הרבה תפוקה ליחידת-שטח.

הוא תורבת כבר לפני כ-15,000 שנים. נוודים ממזרח ומדרום-מזרח אסיה שהתיישבו בדלתות של הנהרות, בהן האדמה פורייה במיוחד, בייתו בהצלחה אורז פראי והתחילו לגדלו. הצלחתם הביאה לגידול האוכלוסייה באזורים אלה וכאן, על-כן, התפתחו החברות העתיקות.

גם כיום האורז דורש התלכדות חברתית סביב גידולו- הצורך לבצע פעולות מסוימות תוך פרק זמן מוגדר וקצר מחייב גיוס ידיים עובדות רבות ופעולה תוך תיאום ושיתוף מלא.

שלבי הגידול

אחרי הקציר נשאר חלק מהגבעול באדמה. מציפים את השדות במים ע"י פתיחת סוללות המגן, והופכים את האדמה בעזרת התאו המשפחתי. שרידי הגבעולים הופכים לדשן אליהם מצטרפת גם הפרשת התאואים העובדים. מזרימים החוצה את המים (השדות נמצאים בשיפוע קל המאפשר הזרמה פנימה והחוצה). לאחר התייבשות הקרקע משדדים אותה, שוב ע"י התאואים ומפוררים גושי-האדמה.

במקביל מכינים את המשתלה- בחלקה צדדית זורעים בצפיפות גרגרי-אורז טריים לא-קלופים. הם נובטים ואחרי שבועיים-שלושה מוכנים לשתילה. יום השתילה הוא יום העבודה העמוס והחשוב ביותר- כל בני-המשפחה כולל אלה שעברו לגור בעיר, נקראים לדגל.

עוקרים השתילים הרכים מהמשתלה וממהרים לשתלם. השתילה צריכה להיות מדויקת-לא צפוף מדי ולא מרווח מדי (חבל על האדמה). אם החריש והשידוד הם מלאכת הגברים, השתילה היא של הנשים והנערות. הן מבוססות בבוץ, מפרידות בין אגודות השתילים ושותלות 10 מהם בכל נקודה.  יותר מאוחר, הנשים הן גם אלה שתעסוקנה בעישוב- אין די כסף לחומרי-הדברה.

כשיש הרבה מים, מזג-אויר חם ושפע ידיים עובדות, אפשר להגיע אף ל-4 עונות בשנה- גידול כל 3 חודשים, זה המכסימום. בדר"כ נהוגים 3 גידולים. השדות נשארים מוצפים. מסייע לגידול ומחליש את העשבים השוטים.

חודשים אחרי השתילה מנוקזים המים מהשדות, במשך שבועיים האדמה מתייבשת וכל המשפחה מתכנסת שוב לקציר בעזרת מגל. קוצרים אלומה- אלומה ומעבירים לדישה. העניים דשים בעזרת מכונה קטנה המופעלת בדוושה רגלית. המאמץ רב ואפשר לדוש רק כמות קטנה. יש בעלי מכונת-דישה שעוברים כקבלנים בין השדות ודשים. לעשירים יש מכונות משלהם. הקש נשאר בשדה. משמש הן למאכל לבהמות והן לדשן אחרי ששורפים אותו בשטח והופכים האדמה.

מקורו של האורז הוא אמנם באסיה אך כיום מגדלים אותו ב-113 ארצות – ביערות- הגשם של אפריקה, במדבריות המזרח-התיכון, על ההימליה ובאזורי-חוף. חוץ מבאנטארטיקה- בכל מקום. הוא כל-כך מסתגל עד כי אפשר לגדלו בתנאי יובש, בחום ובקור ובסוגי-קרקע שונים.

האורז משמש מזון בסיסי באסיה עבור יותר מ-2 מיליארד תושבים – למעלה מ-60-70 אחוזים מאספקת הקלוריות שלהם. שיאני העולם הם בבורמה בה צורכים 195 ק"ג אורז בשנה, כלומר, יותר מחצי ק"ג ביום. בתאילנד 128, כמו בסין בערך, בוייטנאם וקמבודיה-150.

האורז הוא לא רק מזון אלא אף משאב כלכלי. ב-2004 יוצרו בעולם כ-600 מיליוני טונות. כ-90 אחוז מהם יוצרו באסיה. היצרניות הגדולות ביותר הן סין, הודו, אינדונזיה, בנגלדש, וייטנאם ותאילנד. כיוון שהן גם צרכניות האורז הגדולות רק כ-5 אחוז נותר ליצוא. תאילנד היא היצואנית הראשונה- היא מייצאת 26 אחוז מסך האורז המיוצא בעולם. אחריה וייטנאם ואח"כ סין. כיוון שבארצות אלה 70 אחוז מהאוכלוסייה עוסקת בחקלאות, ברורה המשמעות הכלכלית של הגידול דווקא לאוכלוסיות החלשות.

מלבד לאכילה משתמשים בחלק מהגרגרים להאכלת בעלי-חיים במיוחד עופות וחזירים. כמו-כן מייצרים מהאורז יין, ממתקים, פריכיות, חבלים, מחצלאות, נייר, מוצרי-קוסמטיקה, כובעים, אריזות ואפילו משחות-שינים.

באכילה, בעיקרון אין נוגעים באורז אלא משתמשים במקלות-אכילה. רק כשיש על השולחן מעין "פנקייק" שטוח, העשוי מבלילת-אורז, פורשים אותו על היד ועם המקלות מניחים עליו ירקות עלים, עשבי-תיבול, חתיכת בשר וכו'. מגלגלים למעין סיגר, טובלים ברוטב-דגים ואוכלים.

הערה אחרונה- יותר ויותר נהפך העיסוק באורז, בארצות העניות, למקצוע נשי- הגברים עוזבים את הכפרים ועוברים לכפרים למצוא פרנסה וחוזרים רק לעונות השתילה והקציר.

התה

משפט סיני עתיק אומר :"מוטב 3 ימים בלי אוכל מאשר יום אחד בלי תה". אכן התה הוא המשקה העתיק והמסורתי של סין. יש עדויות כתובות לשתייתו כבר במאה ה-12 לפה"ס. התה הטוב ביותר היה אז זה של סצ'ואן. במאה ה-1 לפה"ס כבר הופיע ספר שלם המוקדש לו. במאה ה-5 הפכה שתייתו לנוהל מקובל בכל סין. פילוסופים בודהיסטים עשו רבות להעלאת קרנו בו מצאו סגולות מופלאות לחיזוק הנפש והגוף.

מתוך ספרים רבים שנכתבו בנושא הידוע ביותר הוא זה של לוא יו, מהמאה ה-8, שמהדורות חדשות של ספרו יוצאות-לאור גם כיום. כאשר התבקש להגדיר את התה אמר :"טעמו רודף אחריך, מוזר ומתמיד ".

שיח התה, camellia sinensis, שייך לצמחים ממשפחת התאיים המאופיינת  בעצים או שיחים בעלי עלים פשוטים, מסורגים ולרוב ירוקי-עד. יש כ-35 סוגים ו-60 מינים, רובם הררים, טרופים או סוב-טרופים.

מגדלי התה מתחילים לקטפו רק אחרי שנתיים משתילתו. מלקטים רק את העלים הצעירים (בדר"כ נשים עוסקות בזה). יש 3 עונות ליקוט: סתיו, אביב וקיץ. התה הטוב ביותר הוא זה שלוקט באביב.

הכנת התה קשורה לאופן יבוש העלים- תה ירוק עובר יבוש וקלייה ב- 3 דרגות חום שונות. תה שחור עובר קודם התססה אח"כ קלייה ולעיתים גם בישום. בימים קדומים נהגו להרתיח את העלים במים. מהמאה ה-3 לפה"ס החלו לייבשם, לטחון ולהרתיח. מתקופת המינג והלאה- חולטים את העלים. כלי-התה מקרמיקה סינית מתקופת הסונג הם היפים ביותר שנוצרו בסין. מקובל שהכיבוד הראשון שמוגש לאורחים הוא תה. הכוס השלישית המוגשת היא ,בדר"כ, סימן לאורח שהגיע זמנו לעזוב (כמו כוס הקפה השלישית אצל הבדווים).

שיר סיני

ספל ראשון – שפתים וחיך להרטיב | ספל שני – לשבור את עצבות הבודד.
ספל שלישי – לתור מעיים חרבים | ספל רביעי – לשחרר זיעה קלה. יורד לחדרי-בטן. נקבוביות-העור נפתחות.
ספל חמישי – עצב ושריר מזדככים | ספל ששי – לבוא בסוד האלים.
ספל שביעי – לא יכול לשתות רק חש שבבתי-שחיי נולדת רוח קרירה.

המשי

נקבת הפרפר מטילה כ-500 ביצים זעירות ב-4 ימים ומתה. הזחלים פותחים מיד ב-30 יום בהם הם מואבסים במגשים של עלי-תות טריים ובמהלכם הם משילים עורם 5 פעמים בגודלם מ-מילימטר אחד עד 80. אז הם מתחילים להפריש חומר שבצאתו נקרש והופך לחוט ארוך. ב-4 ימים נכרך החוט סביבם והם מתגלמים. 8 ימים במקום חם ויבש והם מושלכים לדודים עם מים רותחים ומסיימים חייהם.

הסיב הארוך, 600 עד 900 מ נפתח ומתחילה האריגה. מ-5 עד-8 סיבים יוצרים חוט משי אחד. נתון נוסף :כ-1500 זחלים אוכלים 250 ק"ג עלים של תות לבן ליצור ק"ג אחד של משי.

יש ממצאים ארכיאולוגים שהמשי יוצר כבר לפני 6000 שנים בסין. היה להם סוד ששמרו בקנאות. בתחילה לא נחשב יוקרתי ועובדה שקונפוציוס המליץ לחבוש קובע פשתן בטקסים. בתקופת האן שימש כאמצעי תשלום, כמו התבואות.

כאשר נפרצה הדרך מערבה בתקופת ישו וסין השתלטה על שטחים במערב הגיע המשי אל הפרתים ומהם אל הרומאים. אלה לא ידעו הרבה על הסינים אך המשי התחבב עליהם בגלל צבעו, מגעו והעובדה שהיה יקר. בהמשך עבר הידע גם לארצות שכנות . המוסלמים בספרד כבר היו ידועים ביצור המשי.

כיום מיוצרים כ-60,000 טונות משי גולמי בשנה. מזה חצי בסין ואחריה ניצבות קוריאה, יפן והודו.

יהדות

בתוך תנועת ההגירה לשאנגחאי בסוף המאה ה-19, היו גם יהודים יוצאי עירק, בעלי חושים טובים לעסקים. כך משפחות כמו כדורי, ששון, חלדון עזרא ואברהם השתלטו על חלקים גדולים של הון העיר.

בשנות ה-20 וה-30 הגיעו אנשי אקדמיה, רופאים, מוסיקאים ומשכילים שברחו מרוסיה והקימו קהילה אשכנזית תוססת במקביל לקהילה הספרדית. בשנות ה-40 כבר שגשגו מוסדות רבים כמו בית-חולים, בית-ספר,מועדון-תרבות, בתי-כנסת, מסעדות כשרות ונציגות של בית"ר.

במהלך מלחמת העולם ה-2, למרות ששנחאי הייתה כבושה בידי היפנים נותרה סין המקום היחיד אליו היו יהודים להיכנס ללא צורך באשרה. רבים הגיעו לכאן וקיבלו סיוע נרחב מהמשפחות הספרדיות במקום עד שבשנת 41 הכניסו היפנים את כל הזרים למחנות- מעצר. ב-43 הוכנסו כל היהודים שהגיעו אחרי 36 לרובע צפוף שכונה "הגטו של שנחאי".

היו בעיר 4 בתי-קברות. בשנות ה-50 הועברו כל הקברים לבית-קברות בינלאומי לזרים, מחוץ לעיר, לבני כל הדתות. במהפכת- התרבות הוחרב בית-הקברות ולא נשאר כל זכר. רק 4 קברים יהודים שרדו של בני ששון וכדורי.

כאשר פרצה מלחמת-האזרחים, אחרי סיום המלחמה, יצאו כל 35,000 היהודים, חלקם לישראל ורובם לארה"ב ולאוסטרליה ומהקהילה נשארו רק אנשים אחדים.

עם התבססות השיטה הקומוניסטית הוצאה הדת היהודית מרשימת הדתות המוכרות ופולחנה נאסר.

רק בשנים האחרונות בלחץ ציבורי של יהודי ארה"ב ושגרירות ישראל הוחלט לשמר ההיסטוריה היהודית בשנחאי. תחילה שופץ בית-הכנסת "אוהל משה" שעמד במרכז שכונת הונגקו וכיום משמש מוזיאון קטן בית-הכנסת הספרדי הגדול, "אוהל רחל" שופץ בסוף שנות ה-90 לקראת ביקור הנשיא קלינטון אך מתירים לפתחו רק כמה פעמים בשנה, בחגים.

כמה מהבניינים המפוארים שבעיר הם מזכרת חיה למשפחות היהודיות העשירות :מלון "פיס" הנמצא על ה"בונד" בקצה הצפוני של רחוב החנויות, היה "מלון קתאי" שבנה סר ויקטור ששון.(על-פי ההערכות היו לו כ-1900 בתים בעיר. משרדיו היו בקומות העליונות של "בית-ששון" שמלון "קתאי" היה חלק ממנו.

ארמון השיש שבנה סר איליי כדורי הוא היום "ארמון הילדים", מבנה מפואר בו לומדים ילדי המשפחות העשירות אמנות, מוסיקה וריקוד. בנייני המסחר הגדולים שבנה אהרון חלדון נמצאים כיום בבעלות סינית ולא ברור אם הם יודעים את עברם.

כיום יש קהילה קטנה של כ-200-300 חברים בעיקר מאנשי עסקים זרים, דיפלומטים ואנשי הקונסוליה הישראלית. חיי הקהילה מתרכזים במרכז הקהילתי, טל. 00-86-21-62780225. מקיימים אירועים בסופי-שבוע ובחגים. יש רב מטעם חב"ד.

קאפינג

להשלמת נושא היהודים בסין להזכיר את קאיפנג. נמצאת במחוז חנאן על הנהר הצהוב, לא רחוק, יחסית, משנחאי. היא היתה העיר הראשונה בסין אליה הגיעו ובמיוחד, בה התיישבו, יהודים שהגיעו מהודו, כנראה בסביבות שנת 1000 לספירה(תקופת שושלת סונג).

בשנת 1615 ביקר שם כומר ישועי בשם ריצ'י שכתב ביומן מסעו על המפגש עם היהודים שהיו מנותקים במשך 500 שנים מקהילות אחרות, החזיקו בית-כנסת מפואר עם ספרי תורה עתיקים אך כבר לא ידעו שהם יהודים. בית-הכנסת המקורי נהרס בשיטפון ב-1642. נבנה מחדש ונהרס שוב במאה ה-19 ומאז לא נבנה מחדש. בסוף המאה ה-19 הוציאו מיסיונרים נוצרים את כתבי הקודש ואלה נמצאים היום בספריות בישראל, ארה"ב וקנדה.

כיום נותרו בקאיפנג כמה מאות אנשים המכירים בעצמם כצאצאי היהודים המקוריים. יש להם שמות סיניים והם שומרים על חלק מהמנהגים כגון שמירת השבת, חלק מדיני הכשרות והאישות.

חארבין

העיר חארבין שבצפון-מזרח סין, קרוב לגבול עם סיביר, הייתה יעד לבריחת יהודים מרוסיה הצארית ואחרי המהפכה הבולשביקית, בשנות ה-20 של המאה ה-20. מספרם הגיע ל-20000. מרביתם עזבו לאחר המהפכה הקומוניסטית ב-49.

בביקור הנשיא קצב בסין ב-2004, נשיא סין, הו ג'ין-טאו הכריז על השקעה ממשלתית בסך 2.5 מיליון דולר לשיקום 2 בתי-הכנסת בעיר שנבנו ב-1909 ו-1921. כיוון שהיהודים לא מורשים לקיים פולחנים, הם ישמשו כמוזיאונים לתולדות יהדות העיר.

18.3.07- כ-60 ישראלים ממוצא סיני שרובם עלו מחרבין הגישו בשנים האחרונות תביעות לפיצויים על רכושם הפרטי. התביעות מטופלות ע"י המחלקה המשפטית במשה"ח אך עד-כה לא העלו דבר.  בעיר חארבין חיו במלה"ע ה-2 כ-3500 יהודים ובהם הוריו של אהוד אולמרט.

בנוסף לכך הוגשו תביעות גם ע"י צאצאים של יהודים שחיו בשנחאי.

מהתאחדות עולי-סין בארץ נמסר כי רוב התובעים הם דור שני ושלישי לבעלי הרכוש. הם ציינו כי בשנות ה-70 שילמו הסינים ליהודים מקנדה וארה"ב אולם הסכומים היו מאוד נמוכים. בחלק מהמקרים דרשו הסינים מהתובעים לחזור ולגור בבתיהם ואז להגיש התביעות.

בנוסף לרכוש הפרטי נמצא גם בסין רכוש של הקהילות שחלקו הועבר בירושה לממשלת ישראל. מההתאחדות נמסר גם כי הסינים אינם משיבים לתביעות הפרטיות כיוון שהם נוטים להגיע להסדר כולל מול ממשלת ישראל.

נהר המקונג

יש נושא חדש הגורם לעימות בין מחוז יונאן לממשלה המרכזית –זו מתכננת הקמת סכר על נהר  נו הזורם מטיבט  דרומה בצידו המערבי של יונאן ובהגיעו לבורמה הוא נהפך למקונג. הכוונה היא לייצר כמות חשמל הגדולה אף מזו שתופק בסכר "3 הערוצים" ותסייע לפיתוח הכלכלי של המערב הזנוח יחסית.

האזור בו עובר נהר הנו (שפירוש שמו הוא "הנהר הזועם") הוא הררי שבו למעלה מ-7000 מיני צמחים ו-80 מינים חיים הנמצאים בסכנת הכחדה. לטענת  אונסק"ו שהכריזה על האזור "אתר מורשת עולמית" ב-2003, מדובר במערכת אקולוגית המגוונת ביותר מבחינה ביולוגית.

באופן אבסורדי, ממש לאחר הכרזה זו התחילה קבוצת חברות-תשתית שבראשה עומדת "האודיאן", חברה ענקית בבעלות ממשלתית ושותפה בקבוצה גם ממשלת יונאן עצמה, לתכנן מערכת בת 13 סכרים. באוגוסט אותה שנה אישרה הממשלה בבייג'ין את התכנית ובספטמבר הייתה הבניה אמורה להתחיל.

מזל הוא שהביורוקרטיה הממושכת גרמה לעיכובים וב-1 בספטמבר האחרון נכנס לתוקפו חוק מאוד מתקדם-"חוק הערכת ההשפעה הסביבתית של סין" (בדומה למצב אצלנו ואנו זוכרים כל שלב של כביש 6). על-פיו של החוק יש לבצע הערכות מקיפות של ההיבטים הסביבתיים של כל פרויקט בניה ציבורי או פרטי כבר בשלבי התכנון שלו.

לגבי גורלו של הפרויקט הדברים ממש לא ברורים. קבוצה של ארגוני איכות-סביבה סיניים דורשים לקבל את כל התכניות של הפרויקט ולקיים דיונים פתוחים לגביו. לעומת-זאת, אמצעי התקשורת המקומיים אינם דנים בנושא וגורמים בממשלה המקומית מסרבים להשיב לשאלות בנושא. התושבים מלקטים פירורי-מידע. בכל-אופן כבר הודיעו להם כי כ-50,000 תושבים יאלצו לעזוב בתיהם כבר בפברואר הקרוב, גם אם התכנית עדין תלויה ועומדת.

השפעה נוספת שתהיה לפרויקט היא על החיים לאורך נהר המקונג, אליו נשפך נהר ה"נו". אחרי אלפי שנים בהם היווה הנהר עורק חיים של מאות עמים ותרבויות באזור, הוא משמש כיום כמקור מחייה ל-60 מיליון בני-אדם התלויים בו ישירות ול-300 מיליון התלויים בתוצרים שמקורם בנהר.

אחד התוצרים העיקריים והחשובים היא הדגה המונה למעלה מ-800 סוגי דגים. היקף הדיג הממוצע על המקונג מגיע ל-230 טונות בשעה (!), כמות שהיא 2% מהדיג העולמי ו-20% מסך הדיג הפנים-יבשתי. בנהר חי גם דג המים המתוקים הגדול בעולם שאורכו מגיע ל-3 מטרים ומשקלו עולה לעיתים על משקל פרה.

על-פי מסקנותיה של "וועדת-המקונג" בה שותפות כל המדינות דרכן עובר הנהר, למעט סין (הוועדה קיימת משנות ה-70 ונתמכת באופן פעיל ע"י יפן),נמצאת הדגה בנהר בסכנה ממשית. 2 סכרי-הענק שהקימה כבר סין בחלקו העליון של הנהר גורמים להיחלשות הזרם ולירידה בכמות הדגה. הוועדה סוברת כי השלמתם של 2 הסכרים הנוספים, עליהם אנו מדברים ולפחות 4 סכרים נוספים הנמצאים בתכנון לעתיד יגרמו לקטסטרופה בלתי-הפיכה.

אמנם כמות המים המגיעה מסין מהווה רק 20% מהזרימה השנתית בנהר אך בתקופות היובש עולה חלקה ל-50 ואף 70 %. ויסות הזרימה בעונות היובש ועצירת הסחף, המשמש כמזון לדגים, יגרמו לפגיעה בפרנסת מיליוני דייגים בלאוס, תאילנד, קמבודיה ווייטנאם. גרוע מכך- מיליוני אנשים יאבדו אחד ממקורות-המזון החשובים שלהם. במיוחד צפוי הדבר להיות גרוע בקמבודיה שתזונתם של רבים מתושביה תלויה לחלוטין בדגים.

הוועדה פנתה לסין בדרישה דחופה לקבל מידע מלא על היקף הסכרים הנבנים והמתוכננים אך כולם ספקנים לגבי נכונותה של סין לוותר לאור צרכיה הגדלים והולכים בחשמל אותו היא מתכננת להפיק מהסכרים. למען הצדק חייבים להזכיר כי גם המדינות האחרות לאורך המקונג זקוקות ליותר חשמל וגם הן מתכננות הקמת לפחות 11 סכרים על החלק התחתון של הנהר!

כלכלה

ג'ק מא

כשמדברים על "מתעשרים חדשים" בכלל ועל ענף המחשבים והאינטרנט, סיפורו של ג'ק מא הוא קלאסי כדי להבין את עוצמתו של הפוטנציאל הסיני שבו רק צריך להפעיל את הראש נכון ולהיות בעל מזג ותכונות של יזם סידרתי.

הוא גדל בהאנגז'ו ולמד אנגלית, כילד צעיר מהאזנה ל"קול אמריקה". נכשל פעמיים בבחינות הכניסה לאוניברסיטה ורק בשלישית התקבל ללימודי-הוראה. מאחר והצטיין באנגלית נשאר שם ולימד במשך 5 שנים.
כבר בזמן לימודיו התחילה לפעום בו רוח היזמות והוא הקים בעירו סוכנות לתרגום והמקביל עסק במשך שנה בהפצת תרופות. את הידע שלו האנגלית ניצל לנסיעות בעולם לגבות חובות עבור חברות סיניות. באחת מהן נחשף ,ב-1995, לאינטרנט. כאשר נוכח שאי-אפשר למצוא ביאהו מידע על סין החליט להקים אתר אינטרנט לחברות בסין. בהשקעה של 2000 דולרים התחיל להקים אתרים עבור חברות סיניות; עבד כשכיר במקביל במשרד ההשקעות הזרות ופגש ב-1998 את ג'רי יאנג, ממייסדי יאהו.

ב-1999 חזר לביתו בהאנגז'ו והקים בדירתו את עליבאבא. קום לאחר שגייס 60,000 דולר מחברים, שתעסוק במכירות מקוננות. לאחר חצי שנה בלבד השקיעה בו גולדמן-סאקס 5 מיליון דולרים. זמן קצר אח"כ השקיע סופטבנק 20 מיליון. כיום מעסיקה החברה 2000 עובדים, יש לה 15 מיליון משתמשים, היקף הסחר ב-2004 היה 4 מיליארד דולר וההכנסה לשנת 2005 נאמדת ב-100 מיליון.

עשירי סין לשנת 2005

כמדי שנה מפרסם "פורבס" את רשימת 40 העשירים ביותר של סין. בהשוואה לשנה שעברה בה היה הסף לכניסה לרשימה 231 מיליון היה הסף השנה 321 מיליונים; השווי הכולל של 40 עשירי השנה שעברה היה 18 מיליארד בעוד השנה הוא הגיע ל-26- עליה של 44% ! על-פי המגזין יש בסין כיום 10 מיליארדרים בעוד לפני שנה הם היו 3 בלבד.

האיש העשיר ביותר הוא לארי רונג ז'יג'יאן שהקים בהונג-קונג את קבוצת "סיטיק פאסיפיק". השני הוא ז'ו מאנגיי שהוא ומשפחתו הצליחו מאוד בנדל"ן באזור גואנדונג. בולטים ברשימה מתעשרי-האינטרנט הצעירים, אחד המגזרים החמים. למשל, ויליאם דינג ליי, בן 34, בעלי ספקית אינטרנט; צ'ן טיאנצ'יאו, בן 32, בעליה של חברת משחקים מכווננת ; רובין לי, בן 37, אחד ממייסדי חברת באידו "הגוגל הסינית" שהונפקה בשנה שעברה בנאסד"ק וג'ק מא, בן 41, שהקים ב-1999 את עליבאבא.קום, חברת הסחר המקונן.

האישה העשירה בסין היא צ'ן ליחואה, בת 64, המחזיקה כמה מבנים בכמה מהאזורים היקרים של בייג'ין. הצעיר בחבורה הוא בן 24, לי ז'ואחואי שירש מאביו אחת מיצרניות הפלדה הגדולות.

נדל"ן

 מתוך רשימת 50 עשירי-סין, על- פי "פורבס", חצי מהם מציינים את ענף הנדל"ן כמקור לעושרם. הענף, שנולד למעשה רק לפני כעשור, מגלגל מכירות של 130 מיליארד דולר בשנה והוא  אחד המנועים הלוהטים של הכלכלה הסינית. אמנם הענף סובל משערוריות רבות, כמו במקומות אחרים בעולם – גניבת-קרקעות, שחיתות, שוחד, עבודה בגימור זול , נישול איכרים מאדמתם ובכל-מקרה, הגירה גדולה מהכפר לערים – אולם כל מי שיש לו קצת כסף רוצה להיכנס בתקווה להתעשר.

שו רונגמאו

מספר 9 ברשימת 10 המיליארדרים הסינים הוא שו רונגמאו שהונו נאמד במיליארד דולר וחברותיו בונות פרויקטים ב-9 מיליארד. כשם שג'ק מא הוא דוגמה טובה למתעשרי-האינטרנט, שו רונגמאו הוא הדוגמה למתעשרי- הנדל"ן. איך בחור צעיר, פועל טכסטיל מגיע להיות מיליארדר ?
לאחר גמר לימודיו בתיכון, במהלך "מהפכת התרבות" של 66-76, הוא נשלח לכפר בתור "רופא יחף"(הייתה זו יזמה ברוכה של מאו להעביר בני-איכרים מוכשרים קורס פרה-רפואי במשך מספר חודשים כדי שישמשו במקום רופאים, שאינם, בכפריהם).
בשנות ה-70 עבר להונג-קונג שם היה פועל טכסטיל. על-פי סיפוריו כאן צבר קצת הון בבורסה המקומית.
בשנות ה-80 השקיע במפעלי-טכסטיל בסין ואת רווחיו התחיל להשקיע ב- 88 בנדל"ן. הוא פעל לפי שיטה הקיימת גם בארץ. ביקש וקיבל רישיון להקים מפעל-טכסטיל אך בנה, באופן לא חוקי, בית-מלון. במקרה, או תוך סיוע ממישהו בעירייה, המלון אושר לאחר מעשה ושו נהיה הבעלים הראשון בסין של מלון 3 כוכבים. מכאן המשיכה ההצלחה כאשר במקביל הוא שוקד על פיתוח קשרים נכונים בצמרת. הוא השיג זכויות לקרקעות משובחות בערים שונות בסין ובהמשך צבר רווחים עצומים.
סייע מאוד הנוהג בסין על-פיו קוני-הדירות משלמים חלק גדול ממחיריהן  הרבה זמן לפני הכניסה, לעיתים אף שנה שלימה. זה מאפשר לקבלן מימון כמעט מלא לבניה או אפשרות לרכוש עוד קרקעות.
בשנחאי הוא קנה אסופה של נכסים כושלים בסוף שנות ה-90 כאשר כל שאר הקבלנים והכלכלנים אמרו שהעיר הגיעה כבר לרוויה ופנו למקומות חדשים. ההימור שלו הצליח. גדות-הנהר ברובע פודונג פורח והוא מוכר היום דירות ב-4 מיליון דולר.
לקראת 2006 הוא מתכנן הנפקה גדולה של חברותיו בבורסה של הונג-קונג.

בנקים

לקראת  פתיחה מלאה של הבנקאות הסינית ב-2006 מסתערים בנקים גדולים בעולם על התעשייה ורוצים להיכנס לשותפויות. הבנקים המקומיים, מצידם, מעוניינים בשותפים זרים כדי לשפר כושר התחרות שלהם בתוך סין עצמה ולסייע להם לרישום מניותיהם ומניות לקוחותיהם למסחר בבורסות זרות בעולם.

אחד ממוקדי ההתעניינות של הזרים בבנקים בסין היא העובדה שמעמד הביניים גדל וצובר כוח ואיתו מהעלייה העצומה בחסכונות אישיים של אזרחי-סין בבנקים, חסכונות שיכולים להוות כלי אדיר בפיתוח הכלכלה.

אם רק נראה לדוגמה את החיסכון ב-1981, הוא היווה 20% מהתמ"ג, הרי ב-88 הוא כבר עמד על 30% וב-2005 הגיע ל40%- ! (אני לא מפרט כאן על המגעים השונים- עוד נשמע עליהם ב-2006).

25.8.05 – פטרוצ'יינה ,חברת הדלק הגדולה בסין היא עתה גם החברה הגדולה באסיה עם שווי-שוק של 143 מיליארד דולר, לעומת "טויוטה" השווה 132 מיליארד. הביקוש הגדל והולך של אנרגיה גרם לעלית מחירי הדלקים בעולם ומביקוש זה רשמה החברה עליה של 36% במכירותיה ומניותיה עלו ב-68% בבורסה של הונג-קונג.

25.8.05 – עוד אספקט לעלית הכלכלה הסינית –BHT ביליטון, חברת הכרייה הגדולה בעולם העלתה את רווחיה ב-76% בחצי השנה האחרונה. החברה יחסה את העלייה ברווחיה לביקוש העצום הגדל והולך בסין למגוון מתכות ומחצבים וכן לעליית מחירי סחורות כמו נפט, פחם, נחושת וברזל. חומרי-הגלם נחוצים לסין במיוחד לבניה המואצת וליצור המכוניות.

טקסטיל

טקסטיל סיני- ב-1.1.05 בוטל חוק המכסות ליבוא טכסטיל מסין. רשתות האפנה וחברות-טכסטיל אירופיות המייצרות שם והביאו כמויות עצומות.

בתחילת ספטמבר נחתם הסכם מכסות חדש הקובע מכסות, העלה המכסות המותרות ביחס לשנה שעברה אך קובע כי אם כבר הובאו סחורות מעבר למכסות של שנה זאת- הן תופחתנה מהכמות שתהיה מותרת ב-2006. כך נראה שהיבוא בפועל בשנה הבאה יהיה קטן יותר. למעשה יובאו לאירופה השנה קרוב לכפלים סוודרים, מכנסים, חזיות, חולצות ובדים מהמכסה המתירה 69 מיליוני פריטים.

 בינואר השנה החל סכסוך רציני בין סין לארה"ב כאשר פג תוקפו של הסכם בינלאומי בן 30 שנה שהגביל יצוא טכסטיל וביגוד. מינואר גדל יצוא הטכסטיל הסיני לארה"ב ביותר מ-50% לרמה של 17.7 מיליארד דולר. העלייה העצומה גרמה לפגיעה קשה ברווחיהם של יצרני הטכסטיל בארה"ב ואלפי פועלים פוטרו מאז תחילת השנה.

לאחרונה נחתם הסכם בין המדינות על-פיו יוגבל היצוא של 34 קטגוריות של מוצרים לארה"ב. תוקף ההסכם עד 2008. בספטמבר השנה הגיעה סין להסכם דומה גם עם אירופה. ההסכם הטיל מגבלות עתידיות (משנה הבאה) ליבוא לאירופה של 75 מיליון פרטי-לבוש בלבד.

אנרגיה

 מתוך דאגת הממשלה לקיום מלאי דלק מספיק, לאור הצרכים הגדלים והולכים של התעשייה, היא החליטה להטיל מיסים גבוהים על כלי-רכב זוללי-אנרגיה, מחד, ולהפחית המיסים על כלי-רכב חסכוניים.

כך, למשל, מתוכננת תוספת בלו של 27% על רכבי-שטח ורכבים ספורטיביים  ומכוניות נוסעים עם נפח של מעל 4 ליטרים ישלמו למעלה מ-20% מיסים. לעומת-זאת יופחת המס על כלי-רכב קטנים מ-8% ל1-2% בלבד.

מעבר לכך קבעה הממשלה תקני-דלק קפדניים ,שיכנסו לתוקף ב-2008-9 ונרכשה חברת הדלק של קזחסטאן, "פטרוקזחסטאן" ע"י "צ'יינה נשיונל פטרוליום" ב-4.18 מיליארד דולרים.

נפט

על רק הביקוש הגובר והולך לנפט, סין ממשיכה במאמציה להבטיח לעצמה אספקה שוטפת. באוגוסט 2005 התנגדה ממשלת ארה"ב  ש-CNOOC, חברת הנפט הממשלתית הסינית, תרכוש את חברת הדלק האמריקאית יונוקול שכן, לטענתה, היה בכך פגיעה בביטחון הלאומי האמריקאי.

עכשיו רוכשת החברה הסינית, שהיא השלישית בגודלה באסיה, 45% משדה הנפט הימי "אקפו" הניגרי שתפוקתו מתוכננת להגיע עד 2008 ל-225,000 חביות ליום.

מעניין שבשדה שותפות גם  "טוטאל" הצרפתית (24%) ו"פטרוליו ברסילרו" (16%), שותפות שתסייע לסינים בקשריהם הבינלאומיים.

אנרגיית רוח

גם אם סין נחשבת למזהמת-אויר מהגדולות בעולם, אם לא הגדולה ביותר, טורחת הממשלה על פיתוח מקורות-אנרגיה לא מזהמים. ארגון איכות-הסביבה גרינפיס פרסם דו"ח על-פיו סין הופכת להיות המדינה המובילה בעולם בתחום אנרגית-רוח ועד 2020 ייצר מחוז גואנדונג עתיר התעשייה בדרום-מזרח סין ,אנרגיה השווה לצריכת החשמל הכוללת של הונג-קונג כיום.

הדו"ח מצביע על-כך כי מאמצי המחקר והפיתוח לא יסייעו רק לסין ישירות אלא יגרמו לקידום הנושא בכל ארצות מזרח- אסיה ויבטיח אנרגיה זולה וזמינה יותר שתאפשר התפתחות כלכלית רציפה ויציבה.

היפה בסין הוא שכל הגורמים בה עוסקים באופן פעיל בנושא אנרגית-הרוח, אם זה משרדי-ממשלה, חברות האנרגיה הגדולות, חברות פרטיות וחברות המשקיעות באנרגיה. אפילו חברות אנרגיה-גרעינית מקדישות תשומת-לב לנושא. תפוקת הרוח גדלה ב-2004 בסין ב-35 אחוזים ל-770 מגה-וואט כאשר הממשלה קבעה יעד של 400 עד 2010 ו-20 אלף מגה-וואט עד 2020.

אירופה היא המובילה כיום בתחום וטחנות-רוח מספקות חשמל ליותר מ-40 מיליון צרכנים בארצות שונות. המדינות המובילות הן גרמניה וספרד מספקות חצי מכמות זאת המהווה 72 אחוזים מהתפוקה העולמית. לפי הערכת איגוד אנרגית-הרוח האירופי, עד 2020 יסופק חשמל נקי לכמעט 200 מיליון תושבים באירופה במקום השלישי נמצאת ארה"ב אם כי ב-2004 חלה האטה בגידול.

המדינה המובילה כיום באסיה היא הודו שהעלתה את התפוקה מ-875 מגה-וואט ל-3875 בשנה שעברה, כמות המספקת 3 אחוז מצרכיה.

השימוש באנרגית-רוח מתפשט בעולם בשנים האחרונות כי מדובר במקור אנרגיה זול,נפוץ, אינסופי וידידותי לסביבה. יותר מכך- עלות ההפקה צנחה ב-20 השנים האחרונות- אם בשנות ה-80 עלתה הפקת קילוואט 38 סנט, כיום עולה ההפקה כ-3-4 סנטים בלבד ! חלק חשוב בירידה במחיר נובע מגידול בטורבינות עצמן- ב-91 טורבינה ממוצעת הייתה בגובה של 40 מ, היום גובהה מגיע ל-100 מ, כבנין בן 30 קומות. סך-כל אנרגית-הרוח העולמית גדלה ב-2004 ב-8210 מגה-וואט ל-47760, עליה של 21 אחוזים.

בביקורו החודש של הנשיא הו ג'ין-טאו בספרד הוא חתם על סדרה של הסכמים הקשורים לפיתוח נושא האנרגיה הסולרית. הסכם אחד  הוא לרכישה של טורבינות-רוח בהיקף של 190 מיליון דולר להצבה ברחבי סין החל ב-2006. ההסכם השני הוא להקמת מפעל שלם ליצור טורבינות באזור טיאנג'ין.

ההסכמים נחתמו בין חברת "גמסה" הספרדית שהיא השנייה בגודלה בעולם לבין מספר חברות-בת של תאגיד החשמל הסיני. בשנתיים האחרונות ביצעה גמסה מספר השקעות בסין והגיעה לשליטה של 36% במשק האנרגיה בסין. היא מחזיקה היום 43 חוות-רוח בסין המפיקות 764 מגה-ואט חשמל בשנה.

אחרי ההסכמים האלה, הכפילה סין את התחזיות שלה לשנת 2020 : אם עד כה חשבה על 20 אלף מגה-ואט עתה היא בונה על יצור 40 אלף מגה-ואט. המפעל שיוקם בטיאנג'ין יוכל להפיק טורבינות בעלות קיבולת של 400 מגה-ואט לשנה.

ניוד היואן (¥)

ביולי 2005 ביטל הבנק המרכזי את קיבוע שער היואן לדולר והצמידו לסל-מטבעות. זה אפשר ניוד ערכו ביחס למשקלם היחסי של המטבעות השונים, כולל הדולר, בסל. יחד עם זאת קבע הבנק מגבלה שהניוד לא יעלה על 1.5% ליום.

עם שביעות-הרצון במערב מעצם הניוד שהוחלט אחרי עשור  בו היה קבוע , התלונן המערב, כולל שרי-האוצר של ארה"ב וגרמניה או נגיד הבנק האמריקאי כי הניוד אינו מספק ועדין מקבע את היואן ברמה השומרת את המוצרים הסינים זולים מאלה של המערב.

עתה העלה הבנק הסיני המרכזי את רצועת- הניוד ל3%- ליום ביחס לסל בו ישנם גם היין היפני והיורו.

תיירות לישראל

מתוך 1.3 מיליארד הסינים בסין יצאו לחו"ל ב-2004 רק כ-29 מיליונים, מהם 46% להונג-קונג, 24% למאקאו- שתיהן שכנותיה ורק 7% לאירופה.

מתוך התיירים מערבה הגיעו לישראל ב-2000 12,000 תיירים, ב-2004 3000 והצפי ל-2006 הוא של 26000 תיירים.

בכנס שערך משרד התיירות לקראת הערכות לתיירות הסינית ארצה נמסר כי כבר ביוני השנה הכריזו הסינים על ישראל כיעד תיירותי מועדף (בחבילה אחת עם שכנינו מצרים, ירדן, תורכיה וקפריסין). בכנס אמר השגריר בישראל, צ'ן יונגלונג כי ארצו מעודדת היפתחות של אזרחיה לעולם כשם שהם רוצים שתיירים יגיעו אליהם.

היועצת בשגרירות התלוננה על מכשלות בקבלת תיירים סינים בארץ, משלב הבדיקות הביטחוניות בשה"ת דרך האוכל הגרוע במסעדות סיניות, מחירי החבילות היקרות ומיעוט מדריכים דוברי סינית בארץ.

לנובו מחשבים

יצרנית המחשבים הגדולה בסין רכשה השנה את חטיבת  המחשבים האישיים של איי.בי.אם ב-1.25 מיליארד דולר ויחד איתה מחזיקה ב-32% מהשוק הסיני. היא צופה להגיע עד סוף 2005 ל-35% מהשוק.

הצפי הוא כי הצמיחה העולמית בתחום המחשבים האישיים ב-2005 תגיע ל-14.1% בעוד בסין היא תהיה גדולה יותר -14.95.

שנחאי-ישראל

במסגרת הפתיחות ואף החיזור של סין אחרי ישראל (קרן ההון-סיכון הראשונה שהוקמה בסין על-פי מודל מערבי הייתה קרן משותפת לישראלים (אי.די.בי-אינפיניטי) וסינים. ואליה נוספו בשנה האחרונה עוד שתי קרנות) הוקמה חברה בבעלות ישראלית (60%) ובשותפות חברת המדע והטכנולוגיה של שנחאי (40%) לנהל את תהליך ההפרטה של חברות הייטק וביוטק של כל האזור(ומדובר בכמה אלפי חברות  השייכות כיום למשרדי-ממשל שונים).

מה מושך כל-כך את הסינים לשתף ישראלים בתהליכים הכלכלים שהמדינה עוברת (למשל ישראלים העבירו לפני שנתיים קורס לניהול חממות-מידע) ? בלי היסוס מציינים דוברים סינים כי חכמתם של היהודים ידועה והם רוצים ללמוד ממנה. מלבד זאת הם מרבים להתייחס לקשרים העסקיים שיש לישראלים בכל העולם, לטכנולוגיה המאוד מוצלחת ולניסיון בניהול קרנות הון-סיכון.

הליך ההפרטה אינו פרוע כפי שהיה בבריה"מ והוא מסודר יותר ומתבצע לפי בהדרגה לפי הסקטורים. עד-כה השקיעה החברה המשותפת, שגייסה 100 מיליון דולר, ב-40 חברות אך אלפי החברות אליהן היא תיחשף מוערכות בעיקר על-פי שווי נכסיהן בעין ולא דווקא על-פי הפוטנציאל העסקי שלהן. זה נותן אפשרות לרכוש או להיכנס לשותפות בהן במחירי-מציאה.

המגמה העיקרית היא לרכוש חברות בעלות פוטנציאל ליצוא ואשר את הפוטנציאל שלהן אפשר יהיה להעלות במידה ניכרת באמצעות ניהול נכון יותר ושיפור התהליכים. בעתיד תשקול החברה להשקיע גם בחו"ל ובתוך זה גם בישראל.

נמל שנחאי

על-פי סיכומים של שנת 2005 תפס נמל שנחאי את מקומו של נמל סינגפור כנמל הגדול בעולם. עברו דרכו ב-2005 443 מיליון טונות, עליה של 16.7% לעומת 2004. במכולות הייתה התפוקה 18 מיליון, עליה של 24%. מקורות סינים מיחסים את העלייה בעבודות הפיתוח הנעשות באזור הדלתה של נהר היאנג-צ'ה. באותו עניין, נמל טיאנג'ין שמר על מקומו כנמל הגדול בצפון סין.

העסקת עובדים

בממוצע, נפתחת כל 46 דקות חברה מערבית בסין והן זקוקות מיד לעובדים מקומיים.  כל חברה זרה הרוצה להתחיל לפעול בסין חייבת לחתום על הסכם העסקה באמצעות fesco שהיא אחת משלוחות שירות ההעסקה הסיני. החברה הישראלית רדמאץ' המייצרת טכנולוגיה לחיפוש עובדים באמצעות האינטרנט, נכנסה לשותפות עם חברה מקומית.

הבסיס לרעיון הוא 160 מיליוני הסינים הגולשים באינטרנט, כאשר fesco מטפלת כבר בגיוס עובדים ל-4000 חברות.

בניה

מאז עלה השלטון הקומוניסטי לשלטון ב-49, נבנו מעט מאוד מבני-מגורים ובודאי משרדים. הממשל היה עסוק בבעיות יותר חשובות. עם פתיחת המשק וההתפתחויות המהירות של שנות ה-90 החלו ערי-סין במסע מואץ כדי לפצות את עצמן על הפיגור שנוצר במשך שנים.

שנת 2005 תרשם כשנה של "טירוף" בבניה :צפויים להיבנות עד סוף השנה למעלה מ-440 מיליון מ"ר, יותר משנבנה אי-פעם במדינה כלשהי בשנה אחת. יותר מכך- קצב כזה לא נראה מעולם בתולדות המין האנושי ! זה גם קצב הפיתוח המהיר ביותר ב-50 השנים האחרונות.

יזמי-הנדל"ן לא נחים לרגע- חברות-בניה גדולות קונות בלי הפסקה שטחים חדשים ונוספים כדי להקים מתחמי-מגורים. כדי למשוך את הקונים (ובמסגרת המערביזציה של החברה הסינית) ניתנים למתחמים שמות מושכים כגון :"ונציה של המזרח","אחוזת עננים","נווה גנים". חלק מהיזמים הפונים אל קהל אנין במיוחד מכנים מתחם בשם צרפתי, בעל סקס-אפיל, "ארמון האושר". לא נדיר לראות מתחם שבו 30-40 מגדלי-דירות סביב גנים ונחלים מלאכותיים. בשנחאי נבנית טיילת מול נהר מלאכותי באורך 42 ק"מ. בניה כזו לא מתרחשת אפילו בארה"ב.

אם עוסקים בהשוואה לארה"ב, בשנחאי שהיא אלופת- הבניה, תסתיים השנה בנייתם של מאות מגדלים ששטח המגורים והמשרדים שבהם גדול יותר ממה שיש כבר בניו-יורק. מספר גורדי-השחקים הקיימים כבר בשנחאי עולה על 4000- פי 2 ממספרם בניו-יורק ועל-פי התכניות יבנו עד סוף העשור עוד 1000 !

העשירים מאוד רוצים סגנון חיים יותר מהסרטים :וילה בסגנון צרפתי שלצידה אגם מלאכותי, יער וגנים, ובהמשך הדרך גם כיכר, אולם קולנוע פרטי וכמובן תחנת-כוח פרטית קטנה. גם האיכרים נגררים אחרי המרוץ- רבים מוכרים אדמותיהם החקלאיות, הסמוכות לערים מתוך מחשבה שאיזה יזם יזיז יבנה שם שכונה שתהפוך גם אותם לעשירים. הם עצמם יעברו העירה. על-פי האומדנים יעברו ב-5 השנים הקרובות 75 איכרים לערים. זו אחת מההגירות האנושיות הגדולות בהיסטוריה.

לדחף הבניה יש גם היבטים שליליים :היקף הבניה מצריך כמויות אדירות של אנרגיה, גורם לעליית מחירי הדלק בעולם. במקביל הופכת סין לאחת המדינות המזוהמות בעולם- היא השנייה בעולם, אחרי ארה"ב בפליטת גזי חממה. 7 מתוך 10 הערים המזוהמות ביותר בעולם נמצאות בסין.

ברזיל- אסם התבואה של סין

היבט חשוב נוסף להשפעת הצמיחה הכלכלית בסין על העולם, הוא מה שקורה בברזיל בכלל ובאזור האמזונס בפרט. סין, שעד לפני כ-15 שנים סיפקה בעצמה את רוב מוצרי-הצריכה להם הייתה זקוקה, חייבת עתה לייבא מיליוני קילו-קלוריות כדי להאכיל את תושביה ולמאגרי-נפט כדי להפעיל את מפעליה. החלבונים, המגיעים בעיקר מברזיל, משמשים להאכלת החזירים, העופות והדגים, המגיעים אח"כ אל שולחנות האוכל.

אפילו בקני-המידה של סין, המדברים על התקדמות במספרים גדולים, גדל יבוא הסויה מברזיל ב-10 השנים האחרונות ב-10,600% ! והוא כעת פריט הסחר החשוב ביותר בין שתי המדינות. בשנה האחרונה הגיע עלות יבוא הסויה מברזיל ל-2 מיליארד דולר, כשליש מהיצוא מברזיל לסין.

כלכלנים מדברים בהקשר הזה, על היווצרות ציר חדש בשוק המזון העולמי. אם עד-כה הציר העיקרי היה בין ארה"ב, יצואנית הדגנים, הסויה והבשר אל יפן, היבואנית הגדולה ביותר, עתה הציר הוא סין ברזיל.

תופעת-לוואי מאוד חשובה לנושא היא כריתת-היערות העצומה המתרחשת באזור האמזונס כדי לפנות שטחים לשם גידול הסויה. תמונות-לווין מראות כי מדי שנה, מאז 1995, מושמדים 17 מיליון דונם יערות בשנה. אם מביאים בחשבון שסין עצמה מאבדת כ-60 מיליון דונם אדמה חקלאית בשנה לטובת כבישים, ערים , שטח למפעלים ומדבור, האיזון ברור.

כאשר ווואנג הוי'ון, המשנה לראש המשרד הסיני לעניינים אמריקאים ולטיניים נשאל לדעתו על מה שקורה לאמזונס, הוא השיב :"מאז 2003 סין אימצה מדיניות של פיתוח. כיצד ברזיל תגן על עצמה, זה עניין שלה ".

באזור האמזונאס, טביעת-הרגל של סין מורגשת בעוד תחומים :ליד נמל בלמון מוקם מפעל-אלומיניום המעבד חומרי-גלם עבור יצרנים סינים; בפנים המדינה סוחרים סינים קונים עצים ליד מאנאוס; במזרח המדינה נכרתים יערות כדי לספק פחם ליצוא ברזל גולמי.יצרנית עפרות-הברזל הגדולה בעולם, "ואלה דו ריו דוסה" חתמה על עסקה של 1.5 מיליארד עם חברה בשנחאי; חברת הנפט הלאומית של ברזיל בונה צינור בהשקעה של מיליארד דולר מטעם חברת הנפט הסינית "סינופק". סין רוצה גם שברזיל תשפר את מערכת התחבורה שלה כדי שיהיה יותר קל לשנע מוצרים מפנים היבשת אל הנמלים.

ברזיל עומדת להכפיל את מספר הדיפלומטים המשרתים בשגרירותה בבייג'ין. אחד מהם אמר לאחרונה כי ברזיל מצפה להשקעה סינית גדולה מאוד בשיפור מערכת הרכבות בברזיל, שיחצו שטח בעל פוטנציאל גדול לסויה.

הסיפור דומה בכל אמריקה הלטינית :ארגנטינה הרוויחה מעליה בת 122% במסחר; פרו מקבלת כסף מזומן מסחר באנרגיה ובמזון; צ'ילה, יצרנית הנחושת הגדולה בעולם, דיווחה כי סין גברה על ארה"ב בשנה שעברה כיבואנית הנחושת הגדולה בעולם; נשיא ונצואלה, צ'אווס, שהוקע ע"י ארה"ב כ"רודן", שמח מאוד לחיזור של סין אחרי הדלק שלו. בשנה שעברה נחתם עם סין חוזה שיכפיל את הסחר ההדדי בין המדינות, בעיקר בזכות הנפט.

הקונגרס בארה"ב בוחן את ההתפתחויות האלה בדאגה להגמוניות שלה באמריקה הלטינית.

כרישים ומזון מן הים

"ללא סנפירי-כריש סעודה סינית לא נראית כלל כפי שהיא אמורה להיות" מסביר יו"ר סוחרי הכרישים בהונג-קונג. מרק סנפירי הכריש הוא מאכל נפוץ בחגיגות ואירועים מיוחדים של הסינים, מוגש כדי להרשים את האורחים וצובר פופולריות גדלה והולכת ככל שגדל מעמד הביניים בסין.

מעבר לכך יש אמונה כי אכילת מרק סנפירים מחזקת את האון המיני. כאשר יש יותר ויותר סינים היכולים לשלם 200 דולר למנת מרק, הביקוש עולה.

עקב כך, טוענים ביולוגיים ימיים, מדלל הביקוש לסנפירים את אוכלוסיית אחד מהיצורים הימיים הקדומים ביותר. לדבריהם צומצמה אוכלוסיית מינים מסוימים כמו העמלץ הלבן והפטישן ביותר מ-70% ב-15 השנים האחרונות.

אחד מאזורי-הדיג העשירים בעולם הם חופי אקוודור המלאים בסוגים רבים של דגים ובהם 28 מיני כרישים. לפי הערכה זהירה,  ב-2003 יוצאו מאקוודור 125,000 ק"ג של סנפירים שנחתכו מכ-300,000 כרישים, פי שניים מהכמויות של שנות ה-90. ארגוני איכות-סביבה מוחים אמנם נגד החיסול המאסיבי אך ממשלת אקוודור אינה משתלטת על הדיג הרווחי. הסנפירים בגב ובחזה הכריש שווים יותר מ-100 דולר או 700 דולר לק"ג. כך כריש גדול שווה אלפי דולרים.

שת"פ סין-הודו

עד 2005 פעלו שתי המדינות כלפי העולם המפותח בפני עצמן כשכל אחת עושה כל שביכולתה להתחרות בהן. בשנה האחרונה הן הגיעו להבנה שכדאי להן לשתף פעולה ולתרום כל אחת לשנייה בתחומים בהם היא טובה יותר.

כבר לפני כן  התרחב הסחר ההדדי ביניהן בקצב מדהים- בשנה שעברה הגיע ל-13.6 מיליארד דולר, פי 7 ביחס ל-1998 !

ההשלמה ביניהן  ברורה כאשר סין היא כוח תעשייתי עצום והודו מצטיינת בענף השירותים, לגבי שתיהן במיוחד נכון הדבר בתחום טכנולוגית  המידע והמחשבים. ענקית שירותי המידע והתכנה ההודית, "אינפוסיס טכנולוגיס" הודיעה על כוונותיה להשקיע 65 מיליון דולר בהקמת שלוחות שלה בשנחאי ובהאנגז'ו ולשם כך תגייס יותר מ-2000 מומחי-מחשבים.

צריך להבין כי מגזר טכנולוגיות המידע גדל בהודו בקצב של 25% בשנה. אין בה מספיק כוח-אדם לאייש גידול זה. בסין, לעומת-זאת, מסיימים לימודיהם 400,000 מהנדסים כל שנה, רובם במדעי-המחשב. זה מקור כוח-האדם אותו רוצה הודו לגייס. מצד שני, ענקית ציוד התקשורת "חואווי טכנולוגיס", המתחרה ב"סיסקו" האמריקאית, גייסה באחרונה 700 מומחי-תוכנה הודים. היא מודה כי רמת מחקר התוכנה בסין נמוך ויש להם הרבה מאוד מה ללמוד מההודים.

5.12.05-  "לסין אין תרבות פיננסית. בבורסות מתנהל המסחר בכמה קבוצות ואיש אינו יודע מה הקריטריונים. הייסוף ביואן הצמיד אותו לסל-מטבעות- לא ברור מה יש בסל, איזה מטבעות ומה היחס ביניהן. אם עד כה רב המסחר של סין וגם של הודו, היה מיועד למערב המפותח, בשנים האחרונות החל המצב להשתנות- סחר אדיר בתוך עצמן (כפי שדרום-קוריאה מעודדת הצריכה הפנימית, וביניהן. בשנת 2004 הגיע הסחר בין סין להודו לכ-14 מיליארד דולר, פי 7 ביחס ל-98. סין פחות יעילה בשימוש בנפט, ועל-כן היא מייבאת יותר ויותר. אם יפאן צורכת 80 טונות נפט ליצור של מיליארד דולר וארה"ב ל-249 טון, סין צריכה 837 טונות !".

יתרות מט"ח וזהב

מדינות אסיה מרכזות בידיהן כ-64% מיתרות המט"ח והזהב הרשמיות של מדינות העולם, לעומת גוש היורו המחזיק ב-5% וארצות אמריקה המחזיקות ב-2% בלבד. יפן היא בעלת היתרות הגדולות ביותר המגיעות ל-833 מיליארד דולר אך סין מתקרבת אליה במהירות- ב-3 השנים האחרונות שילשה סין את יתרותיה והגיעה ל-711 מיליארד דולר.

כמות היתרות מעידה על יכולתה של מדינה לעמוד בהתחייבויות כספיות בינלאומיות. כיוון שלדולר מעמד נכבד כמטבע המרכזי ביתרות של מדינות העולם וכמטבע בו נעשות (בינתיים) רוב העסקות הבינלאומיות ) מותר לארה"ב להחזיק יתרות קטנות באופן יחסי. על-כן נמצאת ארה"ב רק במקום ה-11 עם יתרות של פחות מ-75 מיליארדים.

ישראל נמצאת במקום ה-21 ברשימה של 26 מדינות עם יתרות של כ-25 מיליארד, פחות מתורכיה או פולין אך לפני ארגנטינה וונצואלה, מצרים ודרום-אפריקה.

ציוד טכנולוגי

סין הפכה בשנת 2004 ליצואנית הגדולה בעולם של מחשבים ניידים, טלפונים סלולריים ומכשירי טכנולוגית -תקשורת. היצוא הסתכם ב-180 מיליארד לעומת זה של ארה"ב, שהייתה עד-כה הראשונה, שהגיע רק ל149 מיליארד.

יצרנית המחשבים הסינית "לנובו" שולטת מזה זמן על שוק המחשבים הסיני, השני בגודלו בעולם. החברה תפסה השנה את מקומה גם על מפת-העולם כאשר היא ניצבת שלישית ביצור מחשבים אחרי דל והיולט-פרקר, לאחר שרכשה את חטיבת המחשבים האישיים של אי.בי.אם.

לאחר שהייתה תלויה בעבר בספקים מארה"ב ומאירופה לרכיבים השונים למוצריה, פנתה השנה לספקים מיפאן, טייוואן, דרום-קוריאה ומלזיה. היא עצמה מייצרת כיום יותר רכיבים בעצמה והם מהווים את ענף היצוא השני בגודלו מסין, אחרי הטכסטיל.

11.12.05-העודף המסחרי של סין היה בנובמבר "רק" 10.5  מיליארד דולר לעומת שיא של 12 מיליארד בחודש הקודם. ב-11 החודשים הראשונים של השנה הוא הסתכם ב-90 מיליארדים. היצוא בתקופה זאת עלה בכ-30 % לעומת השנה שעברה והגיע ל-686 מיליארד בעוד היבוא עלה ב-17% ל593 מיליארד.

10.1.06 – צמיחת התמ"ג – בעקבות העדכון בגודל הכלכלה שביצעה סין לאחרונה היא תיקנה את גובה הצמיחה שאירעה ב-2004 ל-10.1% וזו של 2003 תוקנה ל-10%. שיעור הצמיחה הממוצע בשנים 79-04 עלה ל-9.6%. לשנת 2005 עלתה הערכת הצמיחה ל-9.8%.

26.12.05- גדולה בהרבה יותר- סין הודיעה כי בבדיקה חוזרת של כלכלתה היא מצאה שהיא גדולה בהרבה ממה שחשבה. כלכלנים בעולם סוברים שהיא עברה את צרפת, איטליה ובריטניה והפכה לכלכלה השישית בגודלה בעולם.

העדכון חל בעקבות מפקד מדוקדק שערכה הממשלה במשך שנה שלימה וגילה פעילות נסתרת בת 280 מיליארד דולר. זה שווה לכלכלת אינדונזיה או טורקיה או ל-40 אחוז מכלכלת הודו! כתוצאה מכך מוערך התל"ג הסיני בכ-2 טריליון דולר ולא "רק" ב-1.65 טריליון. גם ב-2005 תציג סין עליה עצומה ותמשיך להיות, כפי שהיא עושה בשנים האחרונות, הכלכלה הצומחת בקצב המהיר בעולם – 9, אחוז בשנה. כך תהפוך לכלכלה הרביעית אחרי ארה"ב, גרמניה ויפאן.
המשך ניתוח הנתונים מרגיע במידה רבה את העולם שחשש שסין תגיע ל"התחממות-יתר". הנתונים מראים שהכלכלה בריאה יותר, מגוונת יותר ועמידה יותר. סימן טוב רואים בכך שמגזר השירותים התחזק מאוד והוריד ממשקלו של מגזר היצור. יותר מכך- יש החושבים שסין סיפקה נתונים מופחתים של גודל מגזר השירותים ולמעשה הוא גדול ב-200 מיליארד מהדיווח. יחד עם זאת הסינים נשארו עניים. עם הכנסה אישית ממוצעת של 1700 דולר בשנה, סין עומדת במקום ה-134 בעולם להכנסה, לשנת 2003.

כשעוסקים בדיווח מסין צריך לזכור כי יכולים להיות לו כמה עיוותים הנובעים מהסיבות הבאות : קודם-כל, דיווחים מהמחוזות השונים עשויים להיות מוטים כלפי מעלה שכן המקומיים רוצים לרצות ולהרשים את הממשלה המרכזית. סיבה שנייה היא שהנתונים עוסקים בעיקר מצד ההיצע ולא בצד הביקוש שהיה נותן תמונה יותר מדויקת, כפי שנעשה במערב. סיבה נוספת- רוב המדינות העשירות (וגם ישראל) מעדכנות מידי פעם את מדדי-המדידה להתאימם למציאות הנוכחית. בסין עדין משתמשים, לגבי חלק מהענפים, במדדים לא מעודכנים.

עם כל זאת, משק שבו שכבת הביניים צומחת, יש הרבה יותר חברות קטנות ובינוניות במדינה, במגוון רחב של נושאים, היצוא הענף והעודפים העצומים, בלוויית רצונה הכן של הממשלה לקדם קשריה העולמיים ואיכות הנתונים שלה (על זה היא פועלת מול הבנק העולמי), מבשרים טובות.

תעשיית הזיופים

על-פי הערכות של משרד המסחר האמריקאי הפסידו חברות בינלאומיות השנה סך של 60 מיליארד דולרים בגלל חיקויים של מוצריהם. בין החקייניות הגדולות נמצאת סין. לפחות בנושא סרטים ותוכנות מחשב ידוע כי 90% הם זיופים. אמנם ממשלת סין התחייבה להגן על זכויות הקניין הרוחני אך היא אינה יכולה לפעול בנחישות כלפי תופעת הזיופים, מתיקים עד תוכנות. הנושא הזה הוא מכשול חשוב ביחסיה הבינלאומיים של סין ובמיוחד עם ארה"ב ואירופה.

לאחרונה היו 2 פסקי-דין עקרוניים בנושא:

1. בית-משפט בהונג-קונג פסק נגד יצרן בגדים סיני, הבעלים של קניון "דרך המשי" בבייג'ין, פיצויים בסך 13,000 דולר ליצרני מוצרי-יוקרה שאנל, גוצי, פראדה ולואי ויטון, בגין מכירת מוצרים מזויפים שלהם בקניון שלו.
2. בית-משפט בשנחאי פסק 62,000 דולר פיצויים לחברת הקפה "סטארבאקס" על-כי חברת קפה סינית שתרגמה את שמה על בתי-הקפה שלה.

אולי זה טיפה בים אך מקווים שפסקי-הדין האלה יאותתו משהו לזייפנים.

סין באפריקה

לאחר שסין עקפה את יפן ב-2003 כצרכני מוצרי-הנפט השנייה בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב, ובהיותה, עקב כך, האחראית ל-40% מהגידול בדרישה לנפט ב- 4 השנים האחרונות, היא מחפשת, באופן אינטנסיבי מקורות חדשים לנוזל השחור. מקור כזה הוא סודן באפריקה שאחרי ניגריה, היא יצואנית הנפט הגדולה ביבשת. סין השקיעה בשנה האחרונה 175 מיליוני דולרים בחיפושי נפט באפריקה, רובם בסודאן. סכום זה גדול מזה שהשקיעו מדינות אירופה וארה"ב.

סין משקיעה גם במפעלי-טכסטיל באפריקה כמיקוד-חוץ. הפעילות נוצרה גם כדי להוזיל העלויות ע"י תשלום שכר נמוך יותר מאשר בסין, גם כדי להימנע ממגבלות כגון העסקת-ילדים, שעות-עבודה מרביות וכדומה וגם כדי לעקוף את מגבלות כמויות היצוא הטכסטיל שלה למערב.

מוצר סיני אחר שנהיה פופולרי באפריקה הן המכוניות. אחד השווקים המסתמנים בחוזקה היא אלג'יריה. בכלל באפריקה מחפשים מכוניות זולות יותר ולתעשייה המערבית אין תשובות לכך. ב-10 החודשים הראשונים של 2005 צמח הסחר ההדדי בין סין לבין אפריקה ב-39% ל-32 מיליארד דולר כאשר יש כמעט איזון בין היצוא ליבוא.

רכבים

סין הולכת בדרכן של יפן וקוריאה לפניה בפיתוח תעשיית הרכב שלה, הן של רכבים סינים "טהורים" או על-בסיס שת"פ עם יצרניות מארצות אחרות שזיהו את פוטנציאל היצור והמכירה בסין, כבענפים אחרים. כיום כמעט ואין יצרן-רכב רציני בעולם שאינו מיוצג בסין.

תעשיית-הרכב צמחה במהירות רבה- עם יצור של 2 מיליון רכבים ב-2001 היא עברה ליותר מ-4.5 מיליון ב-2004. אז גבר ההיצע על הביקוש והתחוללה מלחמת-מחירים בין היצרנים. אך 2005 עברה להתאוששות ולביקוש מוגבר. רמת-המינוע בסין כיום דומה למה שהיה בארה"ב לפני 100 שנים- פחות מ-20 מכוניות לכל 1000 תושבים כאשר בארה"ב כיום זה יותר מ-700 ובישראל קרוב ל-300 מכוניות ל-1000. גם אם פוטנציאל הביקוש עוד לא מוצע, מתחילות חברות סיניות לפזול לאפשרות היצוא. בתערוכת המכוניות שנערכה בפרנקפורט לאחרונה הציגו כבר יצרנים סינים וגם בישראל כבר מניחים יסודות ליבוא מסין.

בשנת 2007 יצאה המכונית סינית ראשונה, בריליאנס מדגם bs6  ש-500 ממנה נמצאות בדרכן לגרמניה. התחזית היא שגם אם עדין יש נחיתות טכנולוגית מסוימת באיכות, בגימור ובעמידה בתקנים האירופאים למניעת זיהום-אויר, פערים אלה יסגרו מהר. אם היפנים חדרו לאירופה ב-20 שנים והקוריאנים ב-10, הנחה היא שהסינים יעשו זאת הרבה יותר מהר. היבואנים הישראלים כבר מגלים התעניינות במכוניות הסיניות שתהיינה זולות יותר ממקבילותיהם . ידוע כי יצרנית הרכב גולי חתמה הסכם עם רמי אונגר ומשפחת בליליוס יקבלו כנראה הזיכיון ל"בריליאנס".

יצרנית המכוניות הגדולה בסין, "צרי אוטומוביל", תקים מפעל באורוגוואי במסגרת שותפות עם חברה ארגנטינית. זה יהיה המפעל הראשון של יצרנית מכוניות סינית בדרום-אמריקה.

עודף מסחרי

רשות המכס בבייג'ינג דיווחה על עליה של 200% בעודף המסחרי של סין ב-2005 שהגיע לשיא של 102 מיליארד דולר. היצוא עלה בשנה שעברה ב-28% בעוד היבוא עלה רק ב-18%. במספרים היה היצוא ב-2005 ב-762 מיליארד בעוד היבוא היה 660 מיליארד.

עתודות המט"ח של סין הסתכמו בסוף 2006 ב-1.07 טריליון דולר והן צומחות בקצב מוערך של 20 מיליארדים בחודש. עד-כה הושקעו הרזרבות בהשקעות סולידיות שהניבו תשואה נמוכה של כ-3% בשנה. עתה הודיע שר האוצר הסיני על הקמת קרן השקעות ממשלתית אליה יוזרמו נכסים בשווי של 200-400 מיליארדים שתפעל באופן יותר אגרסיבי להיטיב את הרווחים.  הבסיס הרעיוני היא קרן ההשקעות טמאסק הסינגפורית שהרוויחה ב-2006 18% על השקעותיה.

המכירות הקמעוניות, לציבור הרחב, גדלו בחודשים יאנואר ופברואר השנה בקצב המהיר ביותר מזה שנתיים, 14.7% לאחר עליה דומה בחודש דצמבר 2006. ההסבר לתופעה הוא כמובן השיפור המתמיד בעליית המשכורות במדינה שעודדה את המרוויחים להשביע רעב ממושך לצרוך. בן השאר זינקו מכירות המכוניות בכמעט 50% ומכירי מכשירי החשמל עלו ב-22%.. יש להבין כי בסין הסתכמו המכירות בחודשיים ב-187 מיליארד דולר!

חברת תדיראן-טלקום חתמה על עסקות המוערכות בכמה מיליונים דולרים בשוק התחבורה הסיני. במסגרתה תספק החברה מערכת-תקשורת לרכבת התחתית של בייג'ין, לרכבת המהירה לשה"ת ולמרכז הבקרה של שדה התעופה של בייג'ין. החברה היא ספקית פתרונות תקשורת משולבים לדור הבא של רשתות התקשורת למגזר העסקי.

חברות נדל"ן ישראליות מגלות גם את סין לאחר חדירתן להודו. קרדן  שבשליטת יוסף גרינפלד, אפריקה-ישראל של לבייב ובניהול ארז מלצר ששימש בעבר מנכ"ל נטפים שמכרה הרבה בסין  ודלק-נדל"ן של תשובה. בייג'ין ושנחאי הפכו לאתרי הבנייה הגדולים בעולם ובהן נמצא מספר המנופים הגדול ביותר.

שינוי מהותי ביחס להון זר המגיע לסין. עד-כה כל משקיע זר היה פטור מתשלום מיסים לגמרי בשנתיים הראשונות לאחר השקעתו ובשלוש השנים אח"כ היה מקבל הנחה בת 50%. המקומיים משלמים מס בסך 33% על רווחיהם. הטבות אלה הביאו להשקעות של כ-700 מיליארדים דולרים ותרמו תרומה מאוד משמעותית להפיכת סין לכלכלה הרביעית בחוסנה בעולם. עתה שמן ישורון ויבעט- מעתה ישלמו הן המקומיים והן הזרים מס אחיד בן 25%.

יחסי-חוץ

ארצות הברית

ארה"ב רואה בסין איום אסטרטגי. החשש הוא שסין תנקוט פעולות צבאיות כדי להחזיר אליה את טייוואן. זו הסיבה העיקרית להתעקשות האמריקאית כלפי ישראל בדבר מכירת מטוסי-הריגול והחשדות שישראל שיפצה מזל"טים שנמכרו לסין.

לאחרונה נחתמה הבנה שהביאה לסיום את המתיחות בין הארצות.  אתמול נחתם בת"א ההסכם על-פיו ישראל תהיה "מדינה מצייתת" ל"הסדר וואסאנאר" לפיקוח על מכירות-נשק קונוונציונלי וטכנולוגיה דו-שימושית(לשימושים צבאים ואזרחיים). ישראל לא תהיה חברה מלאה להסכם, עליו חתומות כבר כ-40 מדינות, אך הבטיחה שקיפות מלאה במכירות הנשק שלה בכלל ולסין בפרט.

יפן

רוה"מ יפן קואיזומי ביקר בפעם החמישית מאז נכנס לתפקידו במקדש יאסוקוני בו קבורים פושעי-מלחמה יפנים יחד עם 2.5 מיליון חללי מלה"ע ה-2. הפעם, כדי להדגיש כי הביקור היה פרטי הוא בא לבוש בחליפת-עסקים ולא בבגד מסורתי כבעבר. בעקבות הביקור הודיע דובר משה"ח הסיני על ביטול ההזמנה לשרת החוץ היפנית לבקר בסין. גם דרום-קוריאה הודיעה כי נשיאה לא יבוא לטוקיו לפגישה החצי-שנתית עם קואיזומי.

המתח בין שתי המדינות גובר והולך. הזעם בביי'ג'ין גובר על סירובה של יפן להכיר בפשעים שביצעו חייליה באסיה בתקופת מלה"ע ה-2. הנושא עלה מחדש בעקבות התעקשותו של רוה"מ יפן לבקר במקדש בטוקיו בו קבורים גם גנרלים פושעי-מלחמה. מעבר לכך יש לסין וליפן סכסוך על הבעלות על שדות-גז בים-סין המזרחי. בשבוע שעבר אמר שר-החוץ של יפן, טרו אסו, כי התעצמותה הצבאית של סין היא "איום לא מבוטל".

אירוע חדש היה התאבדותו של דיפלומט יפני בקונסוליה בשנחאי לפני מספר ימים. במכתב פרידה התלונן כי סוכני-מודיעין סינים ניסו להוציא ממנו ידיעות על מסרים מסווגים ומוצפנים הנשלחים מהקונסוליה לטוקיו. הם ניסו לסחוט ממנו בידעם כי קיים קשר רומנטי עם סינית עובדת בבר. משה"ח היפני הגיש מחאה חמורה למשה"ח הסיני.

העולם צריך לעקוב בדאגה אחר היחסים בין שתי המדינות האלה. יפן הייתה הכוח הכלכלי המוביל האזור במשך עשרות שנים, מאז התעשתה מתוצאות מלה"ע ה-2. בשנים האחרונות, שנות ה-90, קצת נחלשה אך היא מתחזקת והולכת. סין שהייתה נכשלת בתקופה זאת, פתאום מרימה ראשה והופכת למעצמה עולמית מובילה. יפן לא מוכנה להיהפך למספר 2 באזור.

בין שתי המדינות נוצרת תחרות הניזונה גם מאיבות ישנות. יותר מכל הן עסוקות עכשיו בתדמיתן הגלובלית, יותר מהמקומית.

סין האמורה לדעת כי התעצמותה עשויה או עלולה להדאיג את שאר העולם, הוציאה לאחרונה מסמך בן 32 עמודים שבו היא חוזרת ומדגישה כי פניה לשלום :"הדרך הסינית לפיתוח בדרכי-שלום היא דרך חדשה לחלוטין לעולם והיא חותרת לציוויליזציה מתקדמת". בדיוק למחרת הצהיר שר-החוץ היפני את סין כ"איום משמעותי על השלום העולמי". הוא תירץ זאת באומרו "אם תקציב ההגנה של יפן היה צומח ב-10% בשנה, האם סין לא הייתה רואה זאת כאיום?" הוא הוסיף שמן על המדורה, במודע, כאשר ביטל את תלונות הסינים על ביקור ראש ממשלתו באתר הקדוש בו קבורים גם פושעי-מלחמה, באומרו "קשה מאוד לצפות שלהם ולנו תהיה אותה השקפה על ההיסטוריה".

היה ראוי כי ארה"ב, המשמשת במקרים רבים כשוטרת תנועה של העולם תנקוט עמדה להרגעת הרוחות. אך יש רושם כי כמה חברים בקונגרס האמריקאי רואים ביפן מכשיר להוריד ראשה של סין. אמנם החוקה של יפן, שהוכתבה ע"י האמריקאים ב-1945, אוסרת עליה להחזיק צבא משמעותי ובודאי לא לצאת למלחמה, אך אותם חברי-קונגרס שוקלים להכניס את יפן לתכנית העולמית האמריקאית להגנה בפני טילים בליסטים.

עוד נראה. בכל-אופן, אם יש חשש למלחמה באזור, נראה לי כי החשש הגדול הוא למלחמה או פעולות-איבה בין סין ליפן יותר מאשר בין סין לטייוואן.

רוסיה

בביקור שערך רוה"מ רוסיה בבייג'ין בשבוע שעבר נחתמו כמה הסכמים המקדמים את הקשרים בין הארצות. קודם-כל התחייבה רוסיה להכפיל את משלוחי הנפט השנתיים שהיא מעבירת לסין דרך מסילות-הברזל, ל-15 מיליון טונות. ב-2004 הועברו 5.8 מיליון, השנה (2005) יגיע המספר ל-8 מיליון.

עקב הדרישה הגדלה והולכת לנפט באסיה החליטה רוסיה להתחיל בבניית צינור נפט גדול מצפון סיביר  ועד חופי האוקיינוס השקט. סין לוחצת עליה כי הצינור יגיע עד בתי-הזיקוק שלה בדייג'ין הנמצאת ממש על גבול רוסיה במחוז הצפון-מזרחי של סין.

רוסיה, המודעת היטב לתחרות העזה הקיימת ומתחממת בין סין ליפן, רוצה להישאר ניטרלית ולשמור על יכולתה למכור לשני הצדדים. על-כן נראה שהיא, רוסיה, תפעל על-פי התכנון הקודם שלה. מעבר לכך סיכמו שני ראשי-הממשלה לשתף-פעולה בתחום השימוש באנרגיה גרעינית לצרכי-שלום וחקר החלל. הם סיכמו על סקר היתכנות לחקר משותף של הירח והחלל החיצון.

לגבי הסחר ביניהן, סוכם כי הוא יעלה עד 80 מיליארד דולר בשנת 2010. השנה צפוי הסחר ההדדי להסתכם ב-28 מיליארד.

וייטנאם

אפשר לומר כי סין ווייטנאם היו נתונות בסכסוכים ומאבקים במשך 2100 שנים. כבר במאה ה-2 לפה"ס כבשו צבאות שושלת חאן את ווייטנאם בהכניעם את הפטריוט הווייטנאמי הראשון, טירה דה. בכך נהפכה ווייטנאם לאחת מהמדינות הרבות שנבלעו ע"י סין שעשתה כל הזמן מאמצים להרחבת גבולותיה והשפעתה הכלכלית.

ההשפעה התרבותית שבאה בעקבות הכיבוש הייתה גדולה :ווייטנאם, או לפחות האליטה שלה, אימצה את שיטת החשיבה הקונפוציונית (ואנו מבקרים, על-כן, ב"מקדש הספרות" בהא-נוי, זכר לאותה השפעה). זה הפך את האליטה לסובלנית יותר, מצד אחד, כלפי הכיבוש הסיני, אך גם נתן לה, יותר מאוחר, כלים להתמודד מול סין. לאחר עשרות מרידות והתקוממויות במשך השנים, הצליח לבסוף הקיסר הווייטנאמי לה-טאי-טו (את פסלו אנו רואים במרכז הא-נוי) לגרש את הסינים סופית.

בתקופת מלחמת העולם ה-2, כאשר שתי הארצות היו כבושות בידי היפנים  נוצר קשר שהיה אמור ליצור תשתית חיובית. הו-צ'י-מין עצמו חי במשך 30 שנים בדרום-סין שם בנה את ארגונו הווייטנאמי. הוא היה בקשר עם גנרל אויר אמריקאי וסוכנים של המודיעין הצבאי האמריקאי שפעלו בדרום-סין. לאחר תום המלחמה ושחרור הצפון מידי הצרפתים חזר מצב המלחמה לשרור, אם כי סין סייעה לצפון בנשק וציוד בתקופת מלחמת-ווייטנאם.

ב-79 פרצה מלחמה של ממש, לאחר שנים של תקריות-גבול. הסינים פרצו את הגבול בכמה נקודות, דרומה לתוך ווייטנאם. זה נעשה מכמה סיבות: קודם-כל, ב-78 פנו הווייטנאמים עורף לסין  אותה ראו הסינים עדין כנמצאת תחת "חסותם" ופנו לבריה"מ(ממנה קיבלו סיוע כספי ונשק). הסינים נעלבו מאוד וחששו מהיווצרות תנועת-מלקחיים נגדם.
דבר שני, ב-79 פלשה ווייטנאם לקמבודיה כדי להצילה משלטון האימים של הקמר-רוז' שהיו בני-חסותם של הסינים. תוך כדי-כך גירשו כ-250,000 סינים שחיו שם חזרה אל תוך סין והשתלטו (זו הייתה ההאשמה) על רכושם.  הסינים טענו,כמובן, שהווייטנאמים היו הראשונים לפלוש והם רק הגיבו אך כל העולם האמין יותר לווייטנאמים. במשך 17 יום נערכו קרבות. עיירות וכפרים נהרסו (למשל לאו-קאי) ואלפים נהרגו. אחרי נסיגת סין הגבולות נסגרו.
ב-1984 שוב פרצו קרבות, הפעם יותר כבדים, לאורך הגבול עם יונאן וגואנשי. הפעם הפעילו הווייטנאמים 10 גדודים כדי לתקוף את כוחות-הגבול הסינים. הם הפגיזו את סין בכמות אדירה של 10,000 פגזים ליום אך לא תפסו כל שטח.סין למדה לקח משפיל.
בהמשך היו עוד נקודות למתח- למשל ב-97 מחתה ווייטנאם על-כי סין מכרה זכויות לחיפוש נפט במים הטריטוריאלית שלה וב-98 על-כי סין בנתה סכר על נהר בשטחה הזורם לווייטנאם וגרמה הצפות. להפתעת כל העולם הסינים נהגו במתינות. תחילה אמנם התייחסו לתלונות בביטול אך אח"כ התחילו לפנות שטח נרחב ממוקשים. ב-98 יצאה מווייטנאם  משלחת מכובדת לבייג'ין לייצב היחסים. בהמשך שופצו ונפתחו במחוז גואנשי אתרים היסטוריים המצביעים על קשרים בין המדינות מהמאה ה-19 וב-99 נפתחו, באופן רשמי, קשרי הדואר בין המדינות, שעבר עד-כה דרך סינגפור.

כיום עוברים במעברי-הגבול אלפי אנשים מדי-יום. קשרי המסחר בין המדינות מתקדמים. אם בין השנים 92-97 הם צמחו פי 4, מאז הם הוכפלו פי 10.

מערות נטיפים

יש אמנם להניח שכולנו ביקרנו כבר במערות נטיפים אלה ואחרות בעולם, בכל-זאת רוצה להוסיף כמה מילים : מעבר לפירוש הפשטני של אופן היווצרות הזקיפים והנטיפים, קצת כימיה: טיפות-הגשם המחלחלות דרך סלע הגיר ממיסות פחמן דו-חמצני הנמצא בו.נוצרת חומצה פחמתית (h2co3).החומצה החדשה ממשיכה את דרכה במורד הסלע, ממיסה את סלע הגיר המתמוסס ביתר קלות והופך לסידן דו-פחמתי (ca(hco3)2)- מלח מסיס הנשטף עם המים.
כשטיפת המים מגיעה אל תקרת המערה, מתרחש תהליך הפוך- הפחמן הדו-חמצני מתנדף אל חלל המערה וטיפת המים, יחד עם מעט מעטפת של גיר שנותרה עליה, יורדת כאשר הגיר מצטבר לנטיף. חלק מהטיפות עם קצת גיר נושרות ממש מתחת לנטיף ויוצרות זקיף. במשך מיליוני שנים הזקיפים מתחברים עם הנטיפים ונוצרים עמודים מפוארים מהם אנו כל-כך נהנים. כאשר יש בסלע הגיר מינרלים בצבעים שונים, המים היורדים בסלע סוחפים איתם גם מינרלים אלה וכך נוצרים נטיפים וזקיפים צבעוניים.

אך מעבר להנאה שכולם מפיקים מביקור במערות-נטיפים אפשר לשאוב מהם  מידע רב, למשל מה תדירות רעידות-האדמה באזור המערה ומתי אירעה הרעידה האחרונה (כלומר, מתי אנו צפויים לזו הבאה). כשחלה רעידה חלק מהעמודים נופלים ונשברים. מעליהם ממשיכים ונוצרים עמודים חדשים. מעבר לידיעה הכללית שס"מ זקיף נוצר במשך עשרות עד אלפי שנים, ניתן לאמוד במדויק את הגיל באמצעות בדיקות האיזוטופים הרדיואקטיביים הנמצאים במערות. אם במערה מסוימת בארץ נמצאו 15 רעידות-אדמה ב185,000 השנים האחרונות ואנו יודעים כי רעידות מתרחשות בפרקי-זמן אחידים (הזמן הלוקח  לאזור השבירה לצבור מספיק אנרגיה ליצירת הרעידה הבאה) , כלומר, כ-12000 שנים בין רעידה אחת לשנייה ומוצאים כי הרעידה האחרונה אירעה לפני 5000 שנים, כלומר שיש לנו עוד 7000 שנים לבקר במערה בלי חשש שתיפול עלינו !

חלל

סין נדחפת לתפוש מקום טוב גם בתחום המרוץ בחלל. לפני שנתיים היא שיגרה, בפעם הראשונה בתולדותיה, חללית מאוישת והפכה למעצמה השלישית העושה זאת אחרי ארה"ב ורוסיה. השבוע חזרה מהחלל החללית סנז'ו 6 אחרי 5 ימים בחוץ ועליה 2 טייקונאוטים, טייסי-הקרב פיי גונחונג בן ה-40 וניי האסינג בן 41. לשיגור עצמו לא הייתה חשיבות רבה אלא שהפעם שיגרו 2 אנשים והיה בכך איתות גדול לשאר העולם- אנחנו הולכים קדימה. בודאי שהייתה לסינים הנאה רבה להתקדם יותר מיפן, יריבתם, שבעצמה הודיעה לאחרונה כי תחזור לקדם את תכנית החלל שלה. אמנם ההכנות לשיגור נשמרו בסוד בפני הציבור ופורסמו רק 14 שעות קודם, שמות הטייסים נשמרו בסוד עד שעה לפני ההמראה ומועד הנחיתה נותר עלום עד הנחיתה המוצלחת על האדמה, בכל-זאת הציבור הסיני היה גאה מאוד.

סוכנויות הידיעות הזרות לא הורשו להגיע לאתר השיגור במדבר גובי, 1500 ק"מ מערבה מבייג'ין, אך הטלוויזיה הממלכתית העבירה את השיגור בשידור חי עם דיווחים של כתבים נרגשים, כולל הקלישאות הידועות "עכשיו השמים הם לא הגבול" ו"סין נוגעת בכוכבים". לאחר הנחיתה נהפכו הטייסים לגיבורים לאומיים- את פניהם קיבלו בבייג'ין בצעדת-ענק בהשתתפות אלפים ובמופע תופים מסורתי. בני-משפחותיהם כבר קיבלו הצעות לעסוק בפרסומות !

איכות סביבה

בייג'ין זכתה להיקבע כמארחת של האולימפיאדה ב-2008 גם בזכות הבטחתה להפחית את זיהום-האוויר שבה. מי שמבקר כיום בבייג'ין ורואה את ענני הערפיח האופפים אותה, יכול להטיל ספק בכך. העולם מתפעל מהעלייה העצומה, המתמשכת, בכלכלת סין ונוטים, מרב התפעלות, לשכוח את המחיר הגבוה לכך. כי התנופה נשענת ברובה על דפוסי-יצור וצריכה בזבזניים, מזהמים והרסנים לסביבה ועל תנאי-עבודה קשים המלווים בהגבלות חוקיות על זכות ההתארגנות של העובדים.

במרץ האחרון הודה השר לאיכות-הסביבה הסיני כי אכן מחיר הקדמה גבוה מדי.5-7 מ-10 הערים המזוהמות בעולם נמצאות בסין, שליש מהאוכלוסייה נושמים אויר מזוהם, לרבע אין נגישות למים נקיים ורק 20% מהפסולת המיוצרת בערים מטופלת באופן מסודר.

את מחיר הקדמה הסינית משלמים לא רק תושביה אלא גם תושבי שכנותיה שם גוברת הכריתה הבלתי-חוקית של יערות עקב המחסור בעצים לבניה בסין1; סין צפויה להגיע בהקדם למעמד של צרכנית-הדלק הגדולה בעול ומכאן ליצרנית גזי-החממה הגדולה ביותר (במקום אחר אדבר על כריתת יערות-הגשם בברזיל). צמרת השלטון אינה מתעלמת מהבעיות. הנשיא הו ג'ין-טאו קבע את נושא האנרגיה החלופית כאחד היעדים החשובים של סין לשנים הקרובות.

עישון בסין

סין היא לא רק בעלת האוכלוסייה הגדולה בעולם אלא אף בעלת אוכלוסיית המעשנים הגדולה ביותר- למעלה מ-300 מיליוני מעשנים ! כתוצאה מכך סין היא גם יצרנית הסיגריות הגדולה בעולם- כשליש מכל הסיגריות שמיוצרות בעולם- כ-1.8 טריליון סיגריות בשנה  !

ההערכה היא כי אם הגברים הסינים ימשיכו לעשן בקצב הנוכחי, כ-100 מיליון מהם עלולים למות מכך, מחציתם בגילאי 35-65. מתוך 300 מיליוני המעשנים הנשים מהוות שליש "בלבד". שני-שלישים מהגברים הצעירים מעשנים.

המכה כבר הגיעה לתודעתם של מנהיגי המדינה ובחודש אוגוסט 2005 ננקטו שתי פעולות בנדון : האחת, הממשלה אשררה  את האמנה הבינלאומית האוסרת פרסום טבק ומוצריו. השנייה היא כי יש בכוונת הממשלה לאסור הצבת מכונות אוטומטיות לממכר סיגריות (כדי להקשות על הנגישות) ולהחמיר את התקנות לגבי יצרני הטבק. על-פי הנתונים הרשמיים, כ-5 מיליון מהמעשנים הם מתחת לגיל 18.

האמנה הבינלאומית, אליה סין הצטרפה, אוסרת פרסום, קידום-מכירות ומתן חסויות לסיגריות בכל המדיה הכתובות כולל באינטרנט, תוך 5 שנים. כמו-כן נאסר על חברות הטבק לתת חסות לפעילויות ולאירועים בינלאומיים.

אומנות סינית

בין יעדי ההתקדמות ששמה לפניה ממשלת סין הוא הקמת אלף מוזיאונים חדשים עד שנת 2015, מהם 32 בבייג'ין עד האולימפיאדה ו-100 נוספים בשנחאי עד פתיחת היריד העולמי של 2010. אלא שהסתבר שאין מספיק מוצגים זמינים להציג במוזיאונים. לשם-כך הוקמה יחידה מיוחדת במסגרת הצבא העממי שתפקידה להחזיר לארצה אוצרות-אמנות סינים מנמצאים או במוזיאונים בעולם או בידי אספנים פרטיים. סין לוקחת את המשימה ברצינות ומקציבה מאות מיליוני דולרים בשנה לפעילות.

בראש רשימת הקניות ניצבים פסלי-ברונזה גדולים ויצירות אחרות מברונזה. החזקת פסלים גדולים היא סמל סיני עתיק לעוצמה וכוח אולטימטיבי. זו גם הסיבה שהצבא קיבל את המשימה כי היא מגדילה את עוצמתו בבית ובחו"ל. כך נהפך הצבא הסיני לקניין הגדול והחשוב בעולם ליצירות-אמנות סינים והוא מוכן לשלם מחירים הגבוהים ממחירי השוק. הוא פועל תוך העסקת חלק העלית הסוחרים והמומחים העולמיים.

מרץ 2007 - הוכחה משמעותית לפתיחות הגוברת בסין בתחומי התרבות והאמנות, מלבד הזמנת ה"רולינג-סטונס" להופעה ראשונה, קבוצת "מנצ'סטר יונייטד" למשחק ידידותי ולהקת ה"ריוורדאנס" להופעה בבית-העם הגדול בביג'ין, הייתה פתיחת תערוכה של אמנות בריטית מודרנית באולם "הקפיטול" החדש שנבנה במסגרת ההכנות לאולימפיאדה, מחד, ומשלוח של אמנות סינית עכשווית לתצוגה במוזיאון "טיט ליוורפול". אמנם התערוכה הבריטית אינה מציגה מוצגים "שערורייתיים" כגון מיטה מוקפת פחיות בירה ריקות וקונדומים משומשים, של האמן טרייסי אמין אך גם כך מציגים בה רבים מהשמות הלוהטים של האמנות הבריטית ב-15 השנים האחרונות. המוצגים הסינים שנשלחו לאנגליה, הנקראת: "הדבר האמיתי - אמנות עכשווית בסין", מודרניים גם הם במידה רבה וניכרת ההשפעה של האמנות הבריטית על האמנים הסינים כיום.

חברה

אירוע חברתי ,שהוא אולי אזוטרי אך בעל משמעויות חברתיות רבות, אירע לפני 5 שבועות – נערכה תחרות טלוויזיונית להופעה בשירה בה זכתה בחורה בת 21, לי יוצ'ון. התכנית נקראת "הסופר-גירל של יוגורט הבקר המונגולי החמצמץ". הבחורה אינה משהו מיוחד- לא זמרת או רקדנית מצטיינת, אינה נחשבת ליפה- צנומה, קטנה, שיערה קצוץ ופרוע והיא מתלבשת כנער. היא שרה באופן אגרסיבי שירים רועשים שנכתבו לזמרים גברים. יחד עם זאת היא חברותית, בטוחה בעצמה, אינה כנועה או שקטה. נראה כי דווקא גאוותה וחוסר-השלמות שלה, דווקא אלה הם ששבו את לב מעריציה.

בתכנית צפו 400 מיליון צופים- יותר מאשר כל תושבי אירופה ! בעקבות ניצחונה היא נהפכה לאישה המפורסמת ביותר בסין- תמונתה מתנוססת בכל מרכזי-הקניות בסין על-גבי ספלים, חולצות-טי ומחזיקי-מפתחות. אז מה קרה כאן? סוציולוגים וחוקרי-מדעי-החברה עוסקים מאז בתופעה.

יש כאן 3 רמות עיקריות :

1. אפשרות הבחירה – זו אולי הפעם הראשונה בסין שמתקיים הליך של בחירת-המונים. אומרים שהיא נבחרה ביותר קולות מאשר כל אחד בפוליטבירו, כולל הנשיא.  כל צופה היה יכול לשלוח 15 הודעות טכסט ולבחור המועמד שלו. בשבועות האחרונים, לפני השלב הסופי, יצאו אף אנשים לרחובות וניסו לשכנע אחרים לבחור במועמד שלהם. יש כאן הליך דמוקרטי מובהק כאשר כולם חשים ביכולתם להשפיע על משהו, ולו הזוכה בתחרות זמר.
2. יש כאן אפשרות של אנשים להיבחר באופן דמוקרטי. הם מגדירים זאת "כל אחד קיבל הזדמנות ונגישות נדירה להצלחה".
   צריך לזכור כי בכל אחד מתחומי-החיים- כלכלה, חברה, ממשל ואקדמיה, אנשים צעירים מתקשים לתפוס את מקומם ולהתחרות במועמדים אחרים או באלה שכבר מכהנים. יש כל-כך הרבה הגבלות. אדם צריך להיות מושלם מאוד או בעל מזל גדול או בעל קשרים יוצאים מן הכלל כדי להגיע למשהו (אפשר להשוות זאת למצבם של רצים צעירים ולא כל-כך מוכרים,  בפריימריס של מפלגה אצלנו).פתאום יש תחושה שהסיכוי של כולם שווה גם אם, ההזדמנות היא דמיונית ולא ממשית לגבי כולם. וזה נותן תחושה נהדרת.
3. ההיבט הנשי – על-פי ניתוחים סוציולוגיים, הנשים בסין, בודאי הצעירות בהן, נטשו את אידיאל היופי הנשי המסורתי. נשים כבר לא רוצות להיות עדינות ושקטות ומאחורי הגברים. האישה הצעירה רוצה להיות מוחצנת ולא עדינה ושקולה יישמע ברמה. התחושה שכל בחורה יכולה להיות ייחודית, יצירתית ומפורסמת, סוחפת. דווקא  החספוס של לי יוצ'ון הוא שהקסים.

יש סוציולוגים שבפירוש מציינים שבתופעה היא התפתחות חשובה בתרבות הסינית- מעבר משעבוד חברתי לדמוקרטיה.
אך לא כולם הוקסמו. באחד מערוצי-התקשורת הממלכתיים נאמר על הופעתה שהיא וולגרית ונצלנית.  העיתון "צ'יינה דיילי" שבשליטת הממשלה, אמר :"כיצד זה קורה שבהצבעה המחקה את השיטה הדמוקרטית, נבחרת בסוף הזמרת הגרועה ביותר ?" (כלומר, זה מה שקורה כשמשחקים בדמוקרטיה).

מאז הזכייה היא התחילה לצאת למסע-הופעות ברחבי-סין. בהופעה הראשונה שלה, בשנחאי, נמכרו 39,000 הכרטיסים במהירות הגדולה ביותר בתולדות התיאטרון הגדול של העיר.

מיעוטים - שפת ה"נושו"

בסיפור שלפנינו יש מספר מרכיבים שכולם קשורים לסין ותרבותה, מצב המיעוטים, מימד האישה בכלל ואישה מבנות-המיעוטים בפרט , מצב הכלכלה ופיתוח אטרקציות תיירותיות.
מדובר באחת מהשפות העתיקות והאותנטיות של סין ובוודאות שפה ייחודית לנשים שעדין קיימת וגם, לאחרונה, פורחת. זו שפת ה"נושו"(שפירושה-"שפת הנשים") שהיא שריד, על-פי לשונאים, משפה שהייתה קיימת לפני 4000 שנים. הקיסר הראשון, צ'ין שיהואנג שרצה לאחד את האימפריה גם על בסיס תרבותי, אסר את השימוש בה והורה להוציא להורג כל גבר שייתפס משתמש בה. הנשים, כיוון שהיו יושבות בית ולא היוו איום חברתי, המשיכו להשתמש בה – מהן לא חשש כגורם חברתי מאיים. אט-אט היא נהפכה לשפה הסודית של הנשים.

כדי להבין למה הן היו זקוקות לשפה סודית משלהן אגע קצת במעמד האישה כפי שהיה בסין עד תחילת המאה ה-20 :אישה הייתה רכוש, לא בן-אדם. לפני נישואיה שלט בה אביה, עם נישואיה, בעלה ואם התאלמנה-בנה. נשים הושאו למי שהוריהן בחרו, ללא התחשבות ברצונן ולעיתים נגד רצונן. לעיתים הייתה החתונה נערכת בגיל צעיר מאוד. האישה נפרדה ממשפחתה ומחברותיה וצורפה למשפחת בעלה. העצה הטובה ביותר שיכלו, על-כן, "אחיותיה לשבועה" לתת לה עם נישואיה, אמרה :"היי אישה טובה, רקמי הרבה ועשי כמיטב יכולתך לסבול את משפחת בעלך".

ה"אחיות לשבועה" היו בנות- גילה של אישה לפני נישואיה שדיברו וכתבו בשפת הנושו. לקראת כל אירוע נישואין הן היו מכינות לכלה "מחברת היום השלישי" בה היו רושמות לה מהגיגיהן ומגישות לה מתנה ביום השלישי לנישואים.  הנושא העיקרי היה קינה על אחות שאבדה להן עם נישואיה. במחברת אחת כתבו למשל החברות :"אנו יושבות כעת יחד משום שנפשותינו מוטרדות בשל נישואיה הקרובים של אחת מאחיותינו לשבועה, ואנחנו מחויבות לכתוב לה את ספר היום השלישי. אנו מוקירות את הימים בהם נמצאנו יחדיו ושונאות את הימים בהם אנו מאבדות אחת מאחיותינו. לאחר נישואיה יהיה קשה לפגוש אותה ואנו חוששות שהיא תהיה בודדה. כשאישה נישאת היא מאבדת הכול לרבות משפחתה ואחיותיה לשבועה".

בכל מחברת היו עמודים בהם יכלה האישה לכתוב את יומנה. היומן, שגם הוא נכתב, כמובן, בשפת הנושו, היה כל-כך יקר לליבן עד שרבים מהן ביקשו כי יקבר איתן או ושרף לידן,לאחר מותן, על-מנת שתוכלנה להביא את השפה שלהן גם לעולם-הבא. על-כן לא נשארו הרבה ממצאים מהשפה.

חוץ מהמחברות היו עוד סיפורים שכתבו נשים שנעו בדרך כלל על נושא הנישואים וחיי הנישואין. למשל סופר על נערה צעירה שברחה מבית-בעלה לאחר שראתה עד-כמה הוא מכוער. היו גם ביטויי-כמיהה לעצמאות ותסכול מהתנהגות ומעולם הגברים. אך ברוב הסיפורים ישנה השלמה, כניעה לגורל, לא התקוממות. על מין לא כתבו. זה היה  יותר מדי בסין השמרנית גם אם נכתב בשפה סודית בין נשים בלבד.

בשפה עצמה יש 1800-2500 סימנים בצורת קווים אלכסוניים ונקודות, שכל אחד מהם מייצג הברה בדיאלקט המקומי של האזור ההררי בדרום-מערב מחוז הונאן(מצפון לגווילין), הנקרא טוהואה. בשפה המנדרינית יש 30,000 סימנים שלכל אחד מהם מובן שונה.

בשנה שעברה נפטרה אישה בת 92 , המפורסמת ביותר בשליטתה בשפה והתעורר חשש שהנה, גם שפה זאת תיעלם מן העולם, כפי שקורה לאלפי שפות וניבים ברחבי העולם במאה השנים האחרונות. אך התברר שההספדים לשפה היו מוקדמים מדי- לא רק שעדין נותרו נשים היודעות אותה אלא שהשפה פרצה מחדש ומשמשת כיום כמקור משיכה לחוקרים ולתיירים. הוכן מילון נושו ע"י גורמים אקדמיים, "קרן פורד" תרמה 209,000 דולר לבניית מוזיאון לשמירת "ספרי היום השלישי" ורקמות (בין השאר היו הנשים מעבירים מסרים ביניהן ע"י רקמה על מצעים, למשל). חברה מהונג-קונג השקיעה מיליוני יואנים בסלילת כבישים ובבניית בתי-מלון ופארקים והממשל המחוזי בהונאן תומך בכל הפעולות כדי להביא תיירים לחבל ארץ הררי ונידח זה.

עכשיו, באותו חבל השתנו היוצרות: אם הנשים עד-כה היו המעמד הנחות, פתאום הן נמצאות במרכז העניינים – הן לומדות ומלמדות ומתרגלות ביניהן את השפה, תופרות קישוטים ושרות שירים בשפה, בין אם ישנים או חדשים. תיירים באים ואינם מתייחסים כלל לגברים אלא לנשים. יש עיתונים וספרים בשפה. המצב השתנה. בחורות שהיו ממהרות להינשא או לפחות להתארס, אינן ממהרות. הן רוצות ללמוד ולהתפתח. ואיש לא יגיד להן מה לעשות!

כלכלה וחברה

עליית העושר בערים וסיכויי הפרנסה טובים יותר בתעשייה סביבן הביאו מיליוני איכרים לנטוש, ב-30 השנים האחרונות, את כפריהם ולנוע לערים. הממשלה מגבילה תנועת אוכלוסיה מאזורים לאזורים , מחייבת קבלת אישורים ומונעת מתן שירותים חיוניים ל"שוהים בלתי-חוקיים". זה יצר שכבה המוערכת ב-150-200 מיליונים החיים בתת-תנאים מחפירים. הם מוגדרים "אוכלוסיה צפה" (התופעה, אגב, אינה בלעדית לסין אלה מאפיינת את כל העולם, המפותח והמתפתח גם אם הי בולטת בארצות מתפתחות יותר).

תופעה נוספת: גובר המירמור בקרב עובדי-התעשייה ברמות הנמוכות על הכנסותיהם הנמוכות. אמנם שביתות והפגנות אסורות על-פי החוק אך מדיווחי המשרד לביטחון פנים עולה כי אם ב-1999 היו 30,000 הפגנות, הרי ב-2005 עלה מספרן ל-75,000 כאשר מספר המפגינים עלה פי 80.

מערכת-הבנקאות הסינית סובלת מחובות "בעייתיים" בסך של כ-910 מיליארדים דולרים. מדובר בהלוואות שניתנו לגופים שונים ויש חשש להחזרתם. 4 הבנקים הגדולים בסין אחראים ל-360 מיליארדים מתוכם. במקביל משקיעה המדינה הון עתק בפרויקטים לאומיים לא כלכליים לחלוטין כגון "סכר 3 הערוצים" או קוו הרכבת לטיבט. כיוון שרוב הכסף מגויס על-ידי הבנקים הממשלתיים לפיתוח המגובים ע"י הבנקים המסחריים הגדולים, נמצאת המערכת על חבל דק מאוד !

גירעון פנסיוני - אם הבעיה מתקדמת בכל העולם המערבי לאור התארכות תוחלת החיים, בסין  היא חריפה במיוחד לאור מדיניות "הילד היחיד". כיום מונה אוכלוסיית הקשישים כ-150 מיליון המהווים כ-115 מהאוכלוסייה (כבישראל). הצפי הוא כי ב-2050 היא תגיע ל-30%. אל אם לפני כדור, ב-1980 היה היחס בין העובדים למקבלי הפנסיות 1 פנסיונר ל-13 עובדים, כיום עומד היחס על 1 ל-3 עובדים והיחס יקטן וילך. כלומר שהמדינה תצטרך מקורות מימון לפנסיונריה. הגרעון הפנסיוני הגיע אכן ב-2005 ל-100 מיליארדים.

תקשורת

לממשלת סין יש קונפליקט מתמיד בין נכונותה לפתוח את ארצה לזרים ותרבותם כולל אפשרות לסינים לטייל בעולם לבין רצונה לשלוט במידע המגיע אל הסינים. דוגמה טובה לכך היא המאבק שהכריזה רשות הפיקוח על הטלוויזיה, הקולנוע והרדיו שמנעה ,לפני מספר חודשים מתאגיד המדיה הענק של רופרט מורדוק האוסטרלי להיכנס למיזם משותף עם חברת טלוויזיה סינית גדולה. ניוז קורפ של מרדוק תכנן להגיע באמצעות שת"פ זה להגיע לבתיהם של 100 מיליון סינים לפחות.

במקביל נפתחה חקירה ממשלתית נגד חברה סינית בשם בייג'ין הוטקי בחשד ששידרה באופן לא חוקי ערוצי-לווין של סטאר טי-וי. החוק הסיני מתיר  לחברות טלוויזיה מקומיות לשדר ערוצים זרים רק בבתי-מלון ובאזורי-מגורים שקיבלו אישור מיוחד לכך. כמו-כן, גם אם יש אישור, נדרשות חברות אלה להעביר השידורים דרך חברות ממשלתיות. התירוץ של הממשלה לחסימת הערוצים הוא "ביטחון תרבותי לאומי".

הלחץ הפנימי בסין בנושא השליטה באמצעי התקשורת גובר ויגבר כנראה יותר ככל שנתקרב ל-2008 ולאולימפיאדה. כדרכן של אולימפיאדות יוקמו מרכזי-תקשורת עצומים שישדרו תוצאות התחרויות ומה שמסביבן, לכל העולם. השלטונות חוששים, עם כל הלחץ שהפעילה סין לקבל את אירוח האולימפיאדה, לזליגת הרבה מאוד מידע על סין, דרך אותם מרכזי וערוצי-תקשורת.

ענק האינטרנט "יאהו" מואשם ע"י ארגון "עיתונאים ללא גבולות" כי העביר לשלטונות מידע שהביא למעצרו של העיתונאי שי טאו, בן ה-37 . הסניף של "יאהו" בהונג-קונג מואשם כי דיווח על האתרים אליהם גלש טאו אליהם העביר מידע פנימי של המפלגה הקומוניסטית.  כמו-כן התלונן באתרי-אינטרנט זרים כי הממשלה אינה מוכנה לציין מלאת 15 שנים לאירועי כיכר טיאננמן. טאו נדון ל-10 שנות מעצר. "יאהו", כמו "מיקרוסופט" שהואשמה ביוני על-כי צנזרה בלוגים, אמרה בתגובה כי קיבלה את הרישיון לפעול בסין בתנאי שתפעל על-פי חוקי המדינה, כפי שהיא עושה בכל הארצות בהן היא פועלת.

מיקרוסופט סגרה בלוג שכתב עיתונאי סיני שעסק בשביתה בת יום אחד עליה עובדי העיתון הלוחמני "בייג'ינג ניוז", לאחר פיטורי העורך שלו. גם כאן הגיב  מנהל מוצר ה-MSN של מיקרוסופט כי כאשר עובדים במקומות שונים בעולם צריכים להקפיד כי אינם על החוקים המקומיים. אחד הבלוגים של מייקרוסופט אוסר למשל שימוש במונחים דוגמת "דמוקרטיה" או "זכויות אדם". גם מנוע החיפוש של "גוגל" לא יענה על פניות למונחים דומים. התשובה תהיה "לא נמצא קישור מתאים".

בעולם יש ביקורת גדלה והולכת נגד שיתוף הפעולה עם המגבלות שמטיל המשטר. החריפים במתנגדים מזכירים שיתוף-פעולה שהיה בזמנו עם משטר האפרטהייד בדרום-אפריקה, למשל, או עם המשטר הנאצי באירופה או עם משטרים אפלים אחרים.

זכויות אדם

בפעם הראשונה בהיסטוריה הרשתה סין לשליח של האו"ם לבקר בה ולדון בנושא העינויים בחקירות. הביקור התאפשר לאחר מו"מ שארך 10 שנים. למרות האישור לביקור, דיווח המבקר, מנפרד נובאק, כי השלטונות ערמו על דרכו אין-סוף מכשולים. גם בביקורים שכבר יכול היה לקיים בבתי-כלא ולשוחח עם האסירים גילה, לדבריו, "מידה רבה של פחד וצנזורה עצמית".

רוב האסירים שראה, אם באזור בייג'ין או במחוז שינז'יאנג וטיבט, הם בני-מיעוטים. הוא מציין כי ניכרת ירידה משמעותית בשימוש בשיטות-חקירה פסולות הנובעות מהעובדה שסין הוציאה את החקירה בעינויים מחוץ לחוק כבר ב-1996 וישנה הדרכה טובה יותר לסוהרים, אך עדין נותרו המאגר שיטות-חקירה המותרות בסין, אם כי הן אסורות ע"י האו"ם. חשודים נכבלים, למשל, בתנוחות מעוותות, נמנעת מהם שינה והם סובלים מעינויים -פסיכולוגים. מעבר לכך מיושמות שיטות יותר תוקפניות כמו הטבעה במי-ביוב, עקירת ציפורנים וגרימת כוויות במכות-חשמל.

הביקור ומסקנותיו מאשש את טענותיהם של ארגונים לשמירה על זכויות-האדם הטוענים כי עינויים בחקירות הם עניין שבשגרה בסין. רבים מהעצירים הם בני-מיעוטים כטיבטים ואויגורים וכן מתנגדי-משטר, חסידי הפאלון-גונג וחברים בכנסיות מחתרתיות. אמנם הביקור של נובאק הוא צעד ראשון חיובי אך יש עוד דרך ארוכה ללכת, אומרים הארגונים לזכויות-האדם, לשיפור המצב. הארגונים קוראים לממשלה לחדול מלהרשיע נאשמים על-בסיס הודאתם בלבד ולהשתמש השיטות-חקירה המקובלות בעולם המערבי. רק כך ילך משקל העינויים, כדי להוציא הודאות, ויפחת.

גלגל המזלות הסיני

האסטרולוגיה קיימת בסין אלפי שנים והיא משולבת באמונות הדתיות. גם בסין יש 12 מזלות אך, בניגוד למערב, המזל מבוסס על שנת הלידה ולא על החודש והיום (כדי לשרטט מפה אסטרולוגית אישית נחוצים גם פרטים אלה). לכל שנה יש אפיונים משלה שלא אכנס אליהם. אעיר רק שהשנה הסינית מתחילה בסוף ינואר תחילת פברואר. כך שמי שנולד בחודשים אלה צריך לחפש עצמו בשנה הקודמת.

סמלים וסימנים

עטלף – מזל טוב | סרטן – מונע כישוף | דג – עושר ושפע | שני ברווזי-מנדרין – הרמוניה בנישואים | פרפר – אריכות-ימים ואהבה לעד | רימון – שפע וריבוי ילדים | עננים – מזל טוב ושמחה | לוטוס – טוהר | נמר – אומץ-לב | חרצית – חיים ארוכים | דלעת – קסמים | עגור – אריכות-ימים | צפרדע – עושר וביטחון | אורן – אריכות-ימים וחוסן | אפרסק – אלמוות ומגן מפני רוחות | צב – קביעות | אצטרובל – השארות הנפש | ג'ייד – חיי-נצח.

פרי הדוריאן

בחוצות סינגפור מוצבים שלטים האוסרים להכניס את פרי הדוריאן למוניות, אוטובוסים, קרונות הרכבת-התחתית, המעבורות וכמובן המטוסים. גם במלון "ג'וליאנה" בפנום-פן, למשל, מופיע שלט האוסר להכניס הפרי לתחומי המלון. למה? כי זה הפרי המסריח ביותר הקיים ! ננסה לתאר תערובת של בצל רקוב, גבינה סרוחה, נבלת-חיה בת יומיים ובית-שחיו של פועל תעשיה בקיץ שלא התקלח שבוע ! קשה לברוח מהריח. גם אחרי שמסיימים לאכלו ומתרחקים ממנו הריח, הנדבק לקולטני- ההרחה נשאר באף ואין אפשרות לברוח ממנו.

יחד עם זאת יש תושבי-אסיה רבים המשוגעים על טעמו ויש בארצות בהן הוא גדל, תאילנד, מלזיה,אינדונזיה, הפיליפינים וסינגפור גם אמונות שאכילתו תגביר האון המיני ותרפה מחלות שונות.

שמו הלטיני הוא "דוריו זיבטינוס" שפירושו המילולי הוא "פרי קוצי המריח כמו חתול הזבד". העץ מתנשא לגובה 40 מטרים ורובם גדלים פרא. הפרי הבשל נושר כשהגיע לבשלות וידועים כל שנה מאות מקרים של "תאונות דוריאן" בהן אנשים שבמקרה עברו מתחתיו נפצעו וחלקם אף נהרגו. עקב דילול היערות בדרום-מזרח אסיה מצטמקת כמות הפרי המגיע לשווקים ומחירו עולה בהדרגה- בשולי הכבישים יבקשו 10 דולרים ובחנויות הפירות בסינגפור יהיה המחיר כבר 30. סינגפור מייבאת כל שנה כ-10 אלפים טונות וחוששים בה שהסינים יגלו את הפרי בעקבות הונג-קונג בה הוא נהיה פופולרי בשנים האחרונות. אם זה יקרה יהיה מחירו כזהב.

כאשר הקונה בוחר פרי בשוק, המוכר מקיים "טקס" בו הוא מנענעו, יקרבו לאזנו להקשיב לשאון גרגריו ואחרי בחינה ממושכת יקבע כי הפרי ראוי.

מיד כשבוצעים את קליפתו מתפשט הריח החריף. נגלים כעין אגוזים גדולים, צהובים-לבנים. עוטף אותם מירקם עדין הדומה לרפרפת. תושבי המזרח כמעט סוגדים לו ובזכות המעטפת מכנים אותו "מלך הפירות".מרקם הפרי דומה לפודינג. אוכלים אותו או חי או כתבשיל או מאפה. בדרך-כלל מבשלים אותו עם הרבה חלב ומגישים אותו גם כמילק-שק. הלהוטים אחריו מכינים ממנו ארוחה שלמה כולל לפתן. בסינגפור ישנה מסעדת הדוריאן היחידה בעולם ,"ארבע העונות", המגישה אך-ורק מאכלים מנו. אפשר למצוא בתפריט פסטה, פודינג ולביבות מדוריאן (המסעדה תמיד מלאה).

תושבי המזרח מנצלים את הפרי עד תומו- משורשיו מכינים משקה הנחשב כמוריד חום; מבשר הפרי מכינים משחות וחבישות העשויות מקליפתו המבושלת טובות כנגד פגעים רבים.

מילון שימושי מקוצר לשפה הסינית

שלום           –          ניחאו                                             זה יקר מדי    –     טאי גווילה

תודה            –         שיהשיה                                          להחליף כסף    –   חואן צ'יאן

סליחה          –         דוויבוצ'י                                           מלון         –        לוגואן

לא (אין)      –          מיי יואו                                              יש           –        יואו

אני רוצה        –        וו יאו                                               סניף דואר – יואוג'ו

לא רוצה       –         בו יאו                                                 מכתב       –       שין

דרכון          –         חודז'או                                                בולים       –       יואופיאו

ויזה           –          ציאנדז'נג                                     טלפון       –       דיאנחואה

בית-שימוש    –       צסואו                                                 טלכארט     –     דיאנחואה   קה

ניר טואלט      –      ווישנגדז'ה                                            מחשב       –      דיאנאו

מפה       –             דיטו                                                   דוא"ל      –       דיאנדזה יואוג'יאן

איפה נמצא?   –      דזאי נאלי?                                           היום      –       ג'ינטיאן

דרך           –        לו                                                        מחר      –      מינגטיאן

שדרה        –        דאדאו                                                  מחרתים    –    חואוטיאן

אוטובוס      –      גונגונג צ'יצ'ה                                          משטרה   –     ג'ינגצ'ה

חדר-מיון    –       ג'ידז'ן שה                                              בית-חולים   –  יי-יואן

מספרים בסינית

0- לינג,  1- יי, יאו,  2 – ליאנג, אר,  3 – סאן  ,  4 – סה,   5 – וו,

6 – ליו,  7 – צ'י,    8 – בה,   9 – ג'יו  , 10 – שה,   11 – שה-יי (עשר ואחד),
12 – שר (עשר ושניים),

20 – אר-שה (2 עשרות),  21 – אר-שה-יי (2 עשרות ואחד),

100 – יי-באי (אחד מאה),     200 – ליאנג-באי (2 מאות),

1000 – יי-צ'יאן (אחד אלף) ,     2000 – ליאנג-צ'יאן (2 אלפים),

10,000 – יי-וואן (1 רבבה),   20,000 – ליאנג-וואן (2 רבבות),

100,000 – שה-וואן (10 רבבות),       200,000 –  אר-שה-וואן (2 עשרות רבבות)