המחיר שהוצג באתר האינטרנט הוא המחיר המחייב

באתר אינטרנט מתפרסמת חופשה חלומית במלון פאר, ובמחיר בלתי יאמן. לאחר ביצוע העסקה באינטרנט מודיעים לנופש, שכבר מפנטז על שהות במלון יוקרה במחיר של קוקטייל מצוין, כי בשל טעות אנוש פורסם באתר האינטרנט מחיר שגוי. מהו הדין? אפשר לארוז מזוודה, בלי להתפלמס.

שני החוקים הרלוונטיים לדיון זה הם חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 וחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. שני החוקים הנ"ל מטרתם הגנה על העיקרון הכללי של קיום מסחר הוגן ובתום לב במסגרת כללים מקובלים וסבירים. יחד עם זאת, בעוד חוק החוזים מתייחס לצדדים שווים לעסקה ועל כן הדרישות זהות לשניהם, מגן חוק הגנת הצרכן על צדדים שיחסי הכוחות ביניהם אינם שווים.

חוק הגנת הצרכן חל במקרים כגון המקרה בו עסקינן כעת, שהרי צרכן מוגדר כ"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי", ועוסק מוגדר כ"מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוקו".

לחברה שמשווקת את מלון הפאר באמצעות אתר האינטרנט לא יועיל טיעון לפיו מכיוון שהרוכש אינו צרכן אלא עוסק בעצמו והשירות מיועד למטרות עסקיות, אזי לא חל חוק הגנת הצרכן אלא חל סעיף 14 לחוק החוזים המתייחס להתקשרות צדדים שווים בחוזה עקב טעות ועל כן יש לבטל את החוזה, בין באופן חד צדדי ובין באמצעות בית המשפט, וזאת מאחר ומדובר בטעות סופר לפי סעיף 16 לחוק החוזים ובמקרה כזה החוזה יתוקן בהתאם לאומד דעת הצדדים, ואין הטעות עילה לביטול החוזה.

חוק הגנת הצרכן מטיל על עוסק חובה, כחלק מאותה חובת גילוי כללית, להציג מחיר על כל מוצר, לרבות כאלה "המוצגים על ידי עוסק לראווה בכל דרך שהיא", וקובע כי המחיר המחייב יהיה המחיר שהוצג עליהם, אף אם מחירם בעת התשלום גבוה מהמחיר שהוצג. תכלית זו נועדה להביא לידיעת הצרכן את מחיר המוצר או השירות לפני ביצוע הרכישה. ידיעת המחיר הינה מידע מהותי וחיוני שצריך להימצא בידי הרוכש בטרם ההחלטה האם לרכוש את המוצר או השירות.

ההלכה הינה שאין הבדל בין הצגת מוצר בחנות או באתר מכירה באינטרנט, וכל עוד לא קיימים חוקים ספציפיים למסחר באינטרנט יחול חוק הגנת הצרכן על מכירה באינטרנט כפי שהוא חל על מכירה בכל חנות. מכאן, ולאור היות חוק הגנת הצרכן חוק קוגנטי, חברה המשווקת מוצרי תיירות באתר אינטרנט אינה יכולה לקבוע בתקנון הוראות המנוגדות לחוק ("זכות החברה שלא לקיים את ההזמנה כאשר חלה טעות בתום לב במחיר המופיע באתר"), ודינן להיפסל.

ברי שחיוב החברה לספק את השירות במחיר שהציגה באתר האינטרנט בטעות בתום לב אף הוא אינו הוגן כלפיה, אולם מדובר במקרים בודדים ודווקא מדיניות שונה עלולה לפגוע במסחר באינטרנט ובעוסק עצמו. רכישה באמצעות האינטרנט מבוססת על מערכת אמון ובטחון במי שעומד מאחורי האתר, ללא אלה קיימת רתיעה מצד הצרכנים. לאור זאת, מדיניות כאמור בלבד יש בכוחה לקבע בוודאות את חובות בעלי האתרים ואת זכויות הצרכנים. מי שמעוניין להשתתף בעסקאות שכאלה חייב לקבל את חוקי הגנת הצרכן על פרטיהם ודקדוקיהם.

חברה המשווקת מוצרי נופש באמצעות אתר אינטרנט ומסרבת לחייב הנוסע במחיר שפורסם נחשבת כמפרת חוק וחשופה לתביעת פיצויים לדוגמא ללא הוכחת נזק עד 10,000 ₪, ועד 50,000 ₪ אם מדובר בהפרה חוזרת או נמשכת. ברם, לדידי, היות ובסוגיה זו אין בעיה עקרונית בענף התיירות, במקרים של טעות בתום לב אין מקום להטלת פיצויים גבוהים כאמור. יש לחייב את החברה לאכוף העסקה או לחלופין לקבוע סכום פיצויים נמוך יותר הכולל הוצאות ועוגמת נפש.

מאת עו"ד אמיר קליינמן

הכותב הנו מרצה בבית הספר לתיירות בישראל ומייסד וראש משרד עורכי דין אמיר קליינמן, העוסק בדיני תיירות – www.kleinman-law.co.il .

 כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.