טל עופר

קורס מורי דרך. חלום שנשאתי הרבה שנים, שעצרתי בגללו המשך קריירה אקדמית, וחשבתי שיהיה טיול קליל ונחמד לקראת שלב נוסף בחיים. אבל אז התברר שהחלום שהיה בדמיוני לא רמז, ולו בקצת, על החלום במציאות (אוקסימורון? לאו דווקא). 
הקורס התגלה כמעניין, מרתק, מחכים ומעשיר ברמות על. קורס אינטנסיבי במידה שלא חשבתי שאפשרית כמותה, אבל עובדה- צלחנו, סיימנו, ובהנאה רבה.

אז מה היה לנו? אין ספור נושאים שנלמדו בכיתה במסגרת החלק העיוני של הקורס, לצד עשרות ימי סיור, בכל רחבי הארץ. אין כיף גדול מזה. ללמוד, ליהנות ולהכיר את ארץ ישראל, דרך הספר והמחשב, ודרך הרגליים. נראה שכל היקום, ההיסטוריה, התרבויות, הדתות, המלחמות - הכל קרה כאן.
טוב, לא הכל, אבל כמעט הכל, שגם זה המון...

אבל לקורס מורי דרך יש גם פנים אחרות. הפנים של האנשים, השותפים לחוויה. אנשים מכל הגילים, מכל המגזרים, מכל הרקעים, מתגבשים לקבוצה מלוכדת, עם הווי משלה, עם זכרונות ושותפויות.

חברויות שנוצרות בין שכנים לספסל, או במהלך שיחות בהפסקות הקפה והכיבודים שבין השיעורים, או במהלך ימי הסיור והקמפוסים האינטנסיביים. קבוצות למידה שהופכות לחברויות לחיים. 

מבחינתי, אין ספק - הגשמתי חלום.