אטי יפרח
לבית הספר לתיירות – שלוחת האוניברסיטה העברית ירושלים!
יש מיני אנשים שפוגשים בחיים,
יש אנשים שגורמים לך לחייך,
יש אנשים שגורמים לך לשאוף,
יש אנשים שמראים לך את הדרך,
יש אנשים שמספרים לך על הנוף,
יש אנשים שמזהירים אותך מהמכשולים,
יש אנשים טובים באמצע החיים,
ויש אנשים טובים באמצע הדרך, כפי שכתבה נעמי שמר.
בשנה האחרונה, למול אתגרי התקופה, למול המתווים המשתנים בגין הוראות משרד הבריאות ואתגרי הקורונה – ידעתי להעריך את עשייתכם, ולהעריך את פועלכם למען למידה מתוקשבת, ניהול שיחות משמרות ומחזקות קשר בין הסטודנטים לרכזי הקורסים, המרצים, ההנהלה והמזכירות שאפשרה שגרת למידה וסיורים.
תודה לכם: על היכולת לייצר רגעים משמעותיים, לפרוץ את אטימות המסכים, לייצר את השיעורים במודל, את מפגשי הזום והמפגשים הפיסיים, שהיו תלויים ביצירתיות רבה הנדרשת מהסגל, במגוון דרכי הלמידה ומעל לכל ביצירת מערכת יחסים אותנטית ואמיתית בה הרכז והמרצים מביאים את עצמם, ללא מסכים וללא חסמים לידי ביטוי.
היכולת לבצע זאת במציאות העכשווית שהינה מאתגרת פי כמה, האתגרים הקשורים בשינוי סדר היום, בריחוק ממסגרת פורמאלית רצופה, בתקשורת "זומית" המזמנת קשיים עצומים שעימם הרכז, מדריכי הסיורים, המרצים, המזכירות וההנהלה של בית הספר לתיירות מתמודדים איתם, ועל כך מגיע לכם כל הכבוד כי עמדתם בהם בגבורה.
תודה לכם: על חוויות הלימוד והסיורים, היחס האישי, המבט והיכולת לראות בי, הסטודנטית האדם, את מה שמעבר, שישאיר את החוויה שבעתיד תתחבר לחוויה של מעבר לזריעת חיטים, לדאגה לימים, לנטיעת עצים – לידי אהבה להוראת הדרך והטיול, לדעת יותר, להכיר את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. תודה שטיפחתם בי, כסטודנטית וכמורת דרך לעתיד, אהבה להדריך, מקצועיות, אדיבות והתמודדות עם שינויים.
"כִּי ה' אֱלֹקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר" (דברים ח' פס ז')
בהוקרה והערכה גדולה , אטי יפרח.
