דעה אחרת - פרופ' ישראל פינקלשטיין ומשנתו על ירושלים בתקופת בית ראשון
הארכיאולוג החשוב, פרופסור ישראל פינקלשטיין, המשמש כראש בית הספר לארכיאולוגיה של אוניברסיטת חיפה בהרצאה מרתקת בפני תלמידים בקורסי מורי הדרך ובוגרי בית הספר לתיירות.
בהרצאתו שעסקה על תולדותיה של ירושלים בתקופת הבית הראשון, הוא פרש את משנתו המאתגרת את עולם הארכיאולוגיה, בעניין מיקומה של ירושלים הקדומה. מוזמנים לצפות בהרצאה המלאה ולקרוא את הסיכום הדברים מטה.
נקודות בהתפתחותה של ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון
מסמך זה סוקר את הנושאים המרכזיים והעובדות החשובות שהציג פרופ' ישראל פינקלשטין בהרצאתו "שלבי ההתפתחות של ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון" שהוצגה בפני מורי דרך ובוגרים של בית הספר לתיירות באוניברסיטת חיפה.
השאלה המרכזית של ההרצאה: חידת ירושלים
פרופ' פינקלשטין פותח את הרצאתו בשאלה העומדת בלב מחקרו: כיצד הפכה ירושלים, עיר השוכנת באזור גיאוגרפי חסר חשיבות ועני במשאבים, לעיר כה בולטת מבחינה תרבותית ופיזית?
הוא דוחה את ההסבר הפשטני לפיו המקדש היה הגורם היחיד לצמיחתה של העיר, וטען כי הקשר בין העיר והמקדש הוא קשר סימביוטי: העיר גדלה בזכות המקדש, והמקדש גדל בזכות חשיבותה של העיר.
אתגר לחוכמת ההמונים: מיקומה של ירושלים הקדומה
פרופ' פינקלשטין מערער על הדעה המקובלת כי רכס עיר דוד מייצג את כל ירושלים הקדומה. הוא טוען כי לעיר דוד אין את הפרופיל הטיפוסי של ישוב על פסגת הר, שהיה נפוץ בהרי יהודה בתקופות הברונזה והברזל.
חוסר בפרופיל הר טיפוסי: "אם זה לא נראה כמו תל, לא נשמע כמו תל, ולא מתנהג כמו תל, אז כנראה שזה לא תל".
חוסר בממצאים ארכיאולוגיים: תקופות חשובות, כמו תקופת הברונזה המאוחרת, אינן מיוצגות מספיק בממצאים הארכיאולוגיים של עיר דוד, למרות שיש עדויות להתיישבות.
היעדר חומות הגנה במערב: היעדר חומות הגנה בצידו המערבי של רכס עיר דוד מעלה שאלות לגבי היכולת ההגנתיות של המקום.
שליטה של הקרקע הסובבת: מיקומה הנמוך של עיר דוד מציב אותה כמטרה להתקפות מכיוון אזורים גבוהים יותר.
הצעת פתרון של פרופ' פינקלשטין: הר הבית כיישוב המקורי
פרופ' פינקלשטין מציע שהיישוב המקורי של ירושלים היה ממוקם על הר הבית עצמו. ההשערה הזו מסבירה את הפערים שנמצאו בעיר דוד ומספקת הבנה קוהרנטית יותר של התפתחות העיר.
התאמת הר הבית: הר הבית, בניגוד לעיר דוד, יכול היה להכיל יישוב גדול ומבוצר, טיפוסי לתקופות הברונזה והברזל.
תהליך ההתרחבות: התפשטות מדרום להר הבית לכיוון מעיין הגיחון ולאחר מכן גם מערבה, מתיישבת יותר עם גישה למקורות מים וצמיחה אסטרטגית.
הכתיבה בירושלים וביהודה: התפתחות מאוחרת
פרופ' פינקלשטין מדגיש את חשיבות ההבנה של התפתחות הכתיבה בירושלים וביהודה בהבנת הנרטיבים ההיסטוריים. הוא טוען כי עדויות משמעותיות לכתיבה באזור מתחילות להופיע רק בסביבות סוף המאה ה-8 לפני הספירה. משמעות הדבר היא שכתובים מקראיים מורכבים, במיוחד אלו שקשורים לירושלים, ככל הנראה לא נכתבו לפני המאה ה-7 לפני הספירה.
הופעת הכתיבה מאוחר: "הדימוי הוא שאין עדות משמעותית לכתיבה בירושלים וביהודה באופן כללי עד המאה ה-8 לפני הספירה. כלומר, רק לקראת שנת 700, בתקופת חזקיהו, אפשר לומר, מתחילים להופיע כיתובים."
צמיחה מהירה במאה ה-7 לפני הספירה: ההתפתחות המשמעותית בכתיבה היא במאה ה-7 לפני הספירה, כלומר, בתקופת מנשה ואחריו יאשיהו, נניח שני המלכים הדומיננטיים של המאה ה-7 לפנה"ס."
כרונולוגיה: אימוץ דגימת פחמן-14
פרופ' פינקלשטין מדגיש את חשיבות שיטות תיארוך בעזרת פחמן-14 בהקשר לקביעת כרונולוגיה אמינה. הוא טוען כי הכרונולוגיה הגבוהה המסורתית, שהתבססה על פרשנויות מקראיות, מעוררת בעייתיות. הוא מציע להסתמך על כרונולוגיה נמוכה, הנתמכת בתיארוך פחמן-14, שממקמת את האירועים במועדים מאוחרים יותר.
הגבלות בפרשנויות מקראיות: "אני, כפי שאתם יודעים, משתמש בכרונולוגיה נמוכה. אני גם הבאתי אותה למרכז הבמה העולמית. הורדתי את התאריכים שהיו מקובלים לפני 30 או 40 שנה לתאריכים מאוחרים יותר."
אמינות תיארוך פחמן-14: "פחמן-14 לא מתעניין בנושאים כמו אידיאולוגיה, תיאולוגיה ושאר נושאים כאלה. הוא נותן לך תשובה. נכון שהתשובות לא תמיד מאוד מדויקות, עד רמת שנה, אבל אם אתה בונה מודל מתאים – כתבתי כאן מודל בייסיאני, אם מישהו מכם יודע מה זה, מודל מתמטי-סטטיסטי – המבוסס על הרעיון להתאים את הסטראטיגרפיה לתוצאות, אז אפשר לצמצם את התאריכים לתקופת הברזל לפער של פלוס או מינוס 30 שנה, שזה תוצאה מצוינת לתקופה שקדמה לנו ב-3,000 שנה."
ארבעה שלבים בהתפתחות ירושלים בתקופת בית המקדש הראשון:
- התקופה היסודית (עד אמצע המאה ה-9 לפנה"ס): ירושלים הייתה עיר-מדינה קטנה תחת שלטון מצרי, שהייתה ממוקמת על הר הבית בלבד. הממצאים הארכיאולוגיים מהתקופה הזו מועטים.
- ההתרחבות הראשונה (אמצע המאה ה-9 עד אמצע המאה ה-8 לפנה"ס): ירושלים מתפשטת דרומה לכיוון מעיין הגיחון, ומכפילה את גודלה. התפשטות זו מתואמת עם גידול אוכלוסין בהרי יהודה וראשית ההתיישבות של יהודה בשפלת החוף.
- העיר הגדולה (לאחר 750 לפנה"ס): ירושלים חווה התפשטות דרמטית, ומכפילה את גודלה פי שש, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר באזור. צמיחה זו מלווה בביצור העיר, בניית תשתיות מונומנטליות כגון תעלת חזקיהו, והפצת הכתיבה.
- התקופה החשוכה (586 ועד אמצע המאה ה-2 לפנה"ס): ירושלים סובלת מירידה חדה לאחר חורבנה בשנת 586 לפנה"ס. העיר נשארה דלילה באוכלוסייה במשך למעלה מ-400 שנה, עם עדויות ארכיאולוגיות מועטות מהתקופות הפרסית וההלניסטית המוקדמת. פרופ' פינקלשטין גם דוחה את טענות גילוי חומות נחמיה וטוען שפרשנויות כאלה הן העתקה של מציאות מאוחרת לתקופות קדומות.
הסוד לצמיחת ירושלים: שירות לאינטרסים אימפריאליים
פרופ' פינקלשטין מסיים את הרצאתו בהסבר על חידת ירושלים, וטוען כי העיר שיגשגה בתקופות בהן שימשה את האינטרסים של אימפריות או ממלכות גדולות.
שגשוג דרך שירות: "ירושלים שגשגה בתקופות בהן שימשה את אינטרס האימפריות הגדולות או הממלכות הגדולות. תקופות אלו הן תקופות שגשוגה של ירושלים."
דוגמאות לשירות אימפריאלי: חשיבותה של ירושלים בתקופת הברונזה המאוחרת מיוחסת לתפקידה בממלכה המצרית. באופן דומה, צמיחתה במאה ה-9 לפנה"ס ככל הנראה נבעה משירותה או לממלכת ישראל או לארם-דמשק. ההתפשטות הדרמטית שלה בסוף המאה ה-8 לפנה"ס מתואמת עם תפקידה כעיר חסות של האימפריה האשורית.
המשמעות המורכבת של ירושלים: שגשוג ועימות
פרופ' פינקלשטין מתאר את הטבע הפרדוקסלי של הצלחתה של ירושלים: השגשוג שלה תחת שלטון אימפריאלי לעיתים קרובות הוביל לעוינות אנטי-אימפריאליסטית, מה שהוביל לעימותים ולסופה של העיר.