טיול בשפלה – האור בקצה המערה
מאת: זיו ריינשטיין
חיפשתם טיול בשפלה אז הנה לכם אזור נוח לטיול בכל מצב, בכל עונה, כל השנה. 40 דקות נסיעה מתל אביב, 20 דקות מירושלים, שוכנת לה פיסת ארץ יפהפייה, עמוסת היסטוריה, סיפורי גבורה וקרבות של יהודים, המטובלים בצבעי ירוק לסוגיו השונים – הנה היא לפניכם – השפלה.
אך מהי אותה שפלה שכולנו מכירים בעיקר ממפת מזג האוויר שבטלוויזיה? מאיפה קיבלה את שמה?
ובכן, מאלו היושבים על ההר שראו את האזור כשפל, כלומר כנמוך יותר. השפלה נתחמת בצפון בהרי השומרון, במזרח בהרי יהודה, בדרום בצפון הנגב ואילו במערב במישור החוף – סך הכל 100 ק"מ אורך וכ-15-10 ק"מ רוחב של חבל ארץ משובח לטיולים.
השפלה מחולקת לשתי יחידות: גבוהה (במזרח) – הרים בגובה 500 מטר, ואילו הנמוכה (במזרח) – גבעות והרים בגובה 250 מטר בקירוב. הסלע המרכזי השפלה הוא קירטון, סלע משקע ימי, שלרוב מכוסה שכבת סלע גירני שקרוי "נארי" ומכונה ה"גג של המערות". הקירטון הרך שימש לחציבת מערות רבות בתקופות היסטוריות שונות, ומקומות כמו בית גוברין, מַרֵאשַה ולוזית שרובנו מכירים בשפלה, הן תוצאה של אותו סלע רך וקל לחציבה.
ג'ינג'י הקטן נותן בראש לענק פלישתי
האזור רווי בהיסטוריה של אבותינו, וכמה מהסיפורים המרתקים והחשובים שלנו התרחשו כאן. למשל, סיפורם של דוד וגולית, אותו ג'ינג'י נמוך-קומה ש"נתן בראש" לענק הפלישתי בעמק האלה, התרחש ממש בשפלה. את עמק האלה, ואולי גם את מקום הקרב, ניתן לראות היטב מתל עזקה – עיר ישראלית שנודעה לראשונה עם כיבוש יהושע את הארץ במאה ה-12 לפנה"ס.
עזקה שוכנת בגבול שבין השפלה הגבוהה לנמוכה, שהוא פחות או יותר היכן שעובר כביש 38 של היום.
עזקה נכבשה על ידי נבוכדנאצר השני בכיבוש הבבלי ב-587 לפנה"ס, אותו כיבוש שיביא מאוחר יותר לחורבנו של בית המקדש הראשון, ומאותו אירוע נמצא אוסטרקון (חרס עם כתובת) כחלק מ"מכתבי לכיש" – 22 חרסים כתובים ואחת הכתובות מדברת על העיר שנכבשה: "כי אל משואות לכיש אנחנו שומרים ככל האותות אשר נתן אדוני, כי לא נראה את עזקה", כלומר המשואות של עזקה לא נראו מהעיר לכיש (מרחק 17 ק"מ), היות והיא כבר נכבשה, ועל כן תושבי לכיש ידעו כי הם הבאים בתור.
עלייה על התל מספקת מראה פשוט מצוין על האזור, על הכרמים של חקלאי השפלה, על כביש 38 החוצה אותה ובעיקר זהו מקום טוב להוציא את ספר שמואל א', ולחזור אל אותו קרב של הצוציק הג'ינג'י שניצח, ולימים הפך למלך ישראל.
הייתם פעם בקבר של גולית?
נקודה נוספת העוסקת בגולית נמצאת לא הרחק מעזקה, לצד כביש 375 בכיוון מזרח. הכירו תל גוליית – גבעה קטנה בגובה 3 מטרים, שהעוברים והשבים נהגו לזרוק עליה שלוש אבנים. המסורת גורסת כי זהו קברו של אותו גולית שמת בקרב בעמק האלה, ואילו התל הקטן נותר מאותן אבנים שנערמו במשך השנים.
התל נמצא בכניסה לחורבת חנות שבעבר היתה כנסייה ביזנטית שנבנתה, כמו כנסיות אחרות, לאורך נתיב הצליינים שעבר מסיני,
דרך בית גוברין והגיע לירושלים. שרידי הכנסייה חושפים בפנינו פסיפס צבעוני יפהפה שבנוי משני "שטיחים": אחד של דגם מדליונים והשני של טרפזים ורוזטות. השטיחים עברו איקונוקלאזם – כלומר השחתה של סמלי דת, כך שאבני הפסיפס הצבעוני התערבבו וכך טושטשו הדמויות בפסיפס.
חורבת חנות אולי מוכרת לחלקכם עקב אירוע טרגי שקרה לא מזמן, ב-18.12.2010, ובו נרצחה התיירת האמריקנית כריסטין לוגן, חברתה של מורת הדרך קיי סוזן ווילסון שנפצעה אף היא, בשעה שטיילו באזור. פלסטינים שדקרו את שתיהן הרגו את לוגן, ואילו ווילסון עשתה עצמה מתה, זחלה לכביש וכך ניצלה.
סופרים צעדים
אם נחזור מעט על עקבותינו לכיוון כביש 38 דרום, נוכל לראות כמה מאות מטרים אחרי צומת האלה את אתר אבני המִיל, שהן פריט ארכאולוגי מהתקופה הרומית ששימשו לסימון מרחקים. הרומאים היו הראשונים שסללו דרכים בארץ ישראל וזאת על ידי הלגיון הרומאי שהזדקק לדרכים לנוע בהן ביחד עם כליו הכבדים. במקביל שימשו הדרכים גם את האוכלוסייה, ביניהם אלפי עולי רגל שבאו לארץ ואת התושבים.
אבני המיל השתרעו בדרך שבין בית גוברין לירושלים ומוקמו כל אלף צעדים כפולים, או כפי שכונו בלטינית "מִילְיֶיה פַּאסוּם", (1,500 מטר) ומכאן הביטוי אבני מיל. על האבנים נהגו הרומאים לחרוט שבחים על-אודות הקיסר ופיארו את כיבושיו והדרו. באתר זה נמצאות כמה אבנים מתקופות שונות של קיסרים שחלקן עברו "דמנציו ממורייז", כלומר מחיקת זיכרון שמו של קיסר כזה או אחר במכוון.
צאו מהמערה, כנסו לאחת
ממשיכים עוד קצת דרומה על כביש 38 ומתחברים לכביש 353. נסיעה של כמה קילומטרים מערבה תפגיש אתכם עם אתר שיהדהד בראשכם זמן רב – מערות הפעמון של לוזית. אלו הן עשרות מערות ענק שנחצבו בסלע הקירטון מלמעלה כלפי מטה, כך שהחופרים יצרו צורה של פעמון ולו פתח קטן בחלק העליון.
חומר הגלם שהוצא דרך הפתח שימש כסיד למבנים,
וסך הכל בכל אזור השפלה נספרו כ-800 מערות (!) שחלקן לא פתוחות לקהל. תחילת החפירה החלה כבר במאה ה-3 לפנה"ס, עבור לתקופה הביזנטית ועד לתקופה הערבית הקדומה.
על חלק מהמערות ניתן לראות סימני צלב חקוקים על דפנותיהן, כמו גם כיתוב ערבי המבקש "סליחה מאללה" וכדומה. מי שכנראה כתב את הכתובות אלו הם נוצרים בני המקום שדיברו ערבית. המערות קיבלו את שמן עקב קרבתן למושב לוזית הסמוך שנוסד ב-1955.
"קקי בן-יונה!"
לא הספיקו לכן המערות בלוזית? אוצו חזרה לכביש 38 בכיוון דרום, אל חורבת מדרס העתיקה שהיתה בימי בית שני ישוב יהודי, ובחפירות התגלו במקום מקוואות, גלוסקמאות קבורה, מטבעות ונרות. הישוב כאן נפל עם דיכוי מרד בר-כוכבא ב-136 לספירה. כפי שיאה למורדים באותם הימים, תמצאו במדרס מערת מסתור שנחצבה וניתן לזחול בה עם פנס בלבד.
השם מדרס הוא עברוּת של השם דורסיאס, בנו של אוגוסטוס קיסר, שמת מנפילה מסוס בגרמניה (ויש מגדל על שמו בקיסריה). במקום גם התגלתה לא מכבר כנסייה עם פסיפס צבעוני מרהיב, שלצערנו חיבלו בו כמה בוּרים וחסרי כבוד להיסטוריה של אחרים, וכיום הוא כוסה ולא ניתן לראותו.
במדרס תמצאו גם שלל מערות קולומבריום (קולומבה = יונה בלטינית) ששימשו לגידול מאות יונים למטרות זבח. תחילתן של המערות כמערות פעמון, אולם מאוחר יותר הוסבו לטובת היונים. שימוש נוסף לגידולן, מקורו בלשלשת היונים שהיתה מצוינת לדישון השדות, או אם תרצו "קקי בן-יונה!"