תודה מקרית יובל
הפסקה מניתוחים פוליטיים בלתי פוסקים
הלכתי עם בנותי לסופר ולגן השעשועים שבמרכז המסחרי בקרית היובל. הופתעתי לגלות שאנחנו, ההורים המשחקים עם ילדיהם והתינוקות שבדשא, אנשים מאוד חשובים. בעמידה איתנה ועיניים סוקרות, עמדו להם שומרי ראש: חיילי צה"ל במדים שחזותם ונשקם מעידים כי הם משרתים ביחידה מובחרת, עומדים היום בשכונה הירושלמית הוותיקה ועינם תרה אחר אויב.
אני אכן זוכר את אותו פיגוע במרכז המסחרי של השכונה לפני 13 שנים בו נהרגו איש מבוגר ונערה צעירה והפצועים מילאו את הרחבה. לאחרונה ראיתי ציור קיר ענק של אותה מחבלת, איאת אל-אחרס, מתנוסס מול בית הספר של אונר"א בדהיישה, אבל לא זה העניין.
ניגשתי לשומרי הראש שלנו ואמרתי תודה רבה. בהיסוס הרשתי לעצמי להטריח עוד מעט את החייל ולומר: "זאת המשימה שלך כל השירות". "מה זאת אומרת?" השיב ספק שואל ספק נעלב.
"הרי כל השירות אתה שומר על אזרחי ישראל, אלא שעכשיו אתה רואה את הילדים המשחקים. בדרך כלל אתה יותר רחוק וצריך להיזכר" החייל הסכים עימי: "וואלה צודק" והיה נדמה לי שמשימת הצפייה בהורים וילדיהם הפכה קצת פחות משמימה.
התינוקות שנולדו כשהתגייסתי הם עכשיו חיילים וחיילות העושים ימים כלילות בחזית ובעורף כדי שנוכל אנחנו לשחק בבטחה עם ילדנו ולהתפלל כהורינו, שיגדלו לעתיד טוב יותר.
חשתי צורך להזכיר לכם, החיילים העובדים כל כך קשה, שאנחנו אמנם נהנים מהחיים ככל האפשר, אבל לא שוכחים לומר לכם תודה מכל הלב, גם כשאתם מאחורי הקלעים, מול מסכים או נופים, שומרים מכל משמר על המדינה וערכיה. תודה רבה לכל אחד ואחת מכם!
אריאל פוגלמן, תושב ירושלים