טיולים בשפלה - זו לא טוסקנה
בכל פעם כשמי שהוא מזהה פה נוף גבעות ירקרק ועמקים מצופי כרמי זיתים ושורות של גפנים נטועות הוא תיכף מכריז: כמו טוסקנה.
היום ראיתי ארץ ישראל שלוקחת את טוסקנה בעליה בהילוך שני ואני מוכנה לעמוד לדין באשמת לוקל פטריוטיזם .
השפלה. פלח ארץ צמוד להרי יהודה והרי חברון מהצד המערבי שלהם מחולקת לשלוש, כרגיל: עמק איילון, עמק שורק ועמק האלה.
מסתובבת שיכורה כל היום ולא בכדי. חלק מהיום שיכורה מהנוף והסיפורים וחלק מהיום שיכורה מטעימות יין.
אני זוכרת שבעבר הירושלמי שלי, מצאתי את עצמי, לא זוכרת בדיוק איך ולמה, בוצרת ענבים בכרמים של קיבוץ צרעה. דיכאון מושלם. כל היום רוכנים על הגפנים, חם ומזיע וגם מגרד, הגב כואב מרכינה בלתי פוסקת וגם לאכול אי אפשר משום שאלו עינבי יין. זה היה הזיכרון היחיד שלי מעמק שורק.
גם היום יש שם המון כרמים והמון יקביי בוטיק והשם "שורק" הוא בכלל שם של גפן משובחת שגידלו פה בתקופת המקרא.
השפלה. המון תלים. תל צרעה, ותל בית שמש, ותל בטש ותל עזקה ותל סכה וחוץ מאבנים מגובבות אחת על השניה לא רואים כלום.
אם זה היה טוסקנה כבר היה ניצב לו בצד איזה מבנה יפיפה בן כמה מאות שנים, או ארמון או מנזר מלא הוד, לא רק אבנים.
ופה: גבעות חפורות שחושפות בחלקן לעיני השמש ריבועים ריבועים של חפירות ארכיאולוגיות, מיליון חרסים שבורים ותו לא.
אבל, פה התרחשו בתקופת המקרה שני ארועים ענקיים שפרצו את גבולות התנ"ך והפכו להיות מיתוסים בכל רחבי העולם המערבי.
שמשון הגיבור. הנזיר היהודי משבט דן שנלחם לו לבדו בלחי של חמור מול המוני פלישתים ושרף את השדות שלהם עם גדוד של שועלים בוערי זנב.
זה היה שמשון שאמא שלו קיבלה מסר דחוף מריבונו של עולם, שהיא עומדת ללדת ילד, שבבוא היום יושיע את עם ישראל מהפלישתים.
והוא היה נזיר. מה זה נזיר, מה פתאום נזיר אצל היהודים? ככה נזיר. אחד שאסור לו לטייל בכרם ואסור לו לשתות יין, אסור לו להסתפר. קצת קשה להיות נזיר בעמק מכוסה כרמים, המסכן היה צריך לעשות עיקוף ענק כדי ללכת מצרעה לאשתאול למשל.
אבל נשים למשל מותר ולא סתם מותר, שלוש נשים היו לשמשון. מה זה שמשון? זאת אומרת "שמש קטנה" , כמו למשל "נוצה לבנה" או "שור רובץ" אצל האינדיאנים.
ויש גם צומת שמשון וצומת אשתאול, ואפילו למפעל השפכים של האיזור קוראים מפעל שמשון.
אז הוא היה שופט אבל לא היה לו שבט שילחם איתו כי שבט דן עלה להתגורר בצפון, בתל דן, אלמנטרי כמובן. אז מה היה? הוא היה סוליסט, נלחם לבד בפלישתים, נכנס בינהם כמו סמוי, התחתן שלוש פעמים עם נשים פלישתיות, היכה את הפלישתים שוק על ירך, עד שאכל אותה מהנשים. ככה זה.
הסיפור השני זה כמובן הקרב בין דוד הג'ינג'י הקטן לגלית בעמק האלה.
ואם יושבים על תל עזקה ומסתכלים למטה לעמק ושומעים את המשאיות על הכביש ברור וצלול, אפשר להבין איך שמעו את גלית שם למעלה מקלל את האלוהים של היהודים ומזמין לוחם שיבוא להלחם איתו .
זה היה מאד רציני פעם. לא סתם צבא נלחם בצבא אלא אל באל. מי שמנצח זה אומר שהאל שלו משובח יותר. אחריות אדירה.
שאול משקשק ואז דוד האפסנאי הקטן עם קלע ואבן מוריד לגלית אחת במצח מרחוק והענק נופל. עדיף מרחוק, ככה הכי טוב.
כשמטיילים עם התנ"ך בלי חררה של מי שלומד לבגרות זה אחרת. זה עולם שלם של התרחשויות אנושיות, של קנאה ופחדים וטוב ורע וקדימה ואחורה, בדיוק כמו היום.
בין לבין הולכים ליקב של מוני ליד מנזר דר רפאת. יושבים מתחת לסוכת גפנים והלב מתרחבבבבבב עם כל העמק שנפרש מול העיניים. טועמים את היין של משפחת ארטול, טובלים פיתה בשמן זית, יורקים חרצן של זית והלב שר – הללויה.
כתבה- עדינה מייר, מורת דרך.
עדנה מייר עברה בהצלחה קורס מורי דרך של בית ספר לתיירות, מה איתך?